היי,זו פעם ראשונה שאני משתפת כאן,ובאופן כללי פשוט..מקיאה החוצה את מה שאני מרגישה בנוגע לאירוע שקרה בחודש האחרון,מדובר בבעיה מתמשכת.אפשר לומר גם דפוס התנהגותי שלי ושל הסביבה שלי כלפיי.הרקע-אני בת 18עושה שירות לאומי,במקביל גם עובדת כי המצב הכלכלי בבית נורא וההורים גרושים,עברתי בעבר הטרדה מינית ממושכת מהמורה בגיל 14,גם הטרדה מנערים בני גילי.יש לציין שלא הייתי נערה מושכת או מטופחת,פשוט חסרת ביטחון ויכולת לומר לא לגברים.בייחוד מבוגרים.הזמן עבר וטופלתי בכדורים אנטיפסיכוטיים,אושפזתי במחלקה,פגשתי פסיכולוגים.ובאמת נבנה לי הביטחון.החרדות ירדו,אני מצליחה לצאת מהבית לרוב שעות היום ועברתי בגרות בהצטיינות ואלו הישגים עצומים.עם הזמן גם פיתחתי בעקבות הטראומה בולמיה,שעליה החברתי לבד.ובנוסף השתמשתי בסמים קלים כחלק מהבריחה שלי.גם עם זה הפסקתי לבד.אפילו טיפחתי את עצמי,ורזיתי מאוד,וגברים נמשכו אליי.הייתי ממושכת מאוד עד לפני חצי שנה.
מאז הכל התהפך.התחלתי את הש'ל ועבודה,ושוב חוויתי קשיים בל התנגד לגברים.בהתחלה עוד הפגנתי ביטחון אך הם שמו לך לכך שקל לשלוט בי,ואיכשהו התפתחו יחסים סדיסטיים-מזוכיסטיים ביני לבין מנהל מעליו בש'ל.אני מודעת לכך שזה נשמע הזוי,אבל אני ממש סובלת.השירות עומד להיגמר עוד כמה חודשים,אבל אני מרגישה ששוב הנפש שלי מרוסקת לרסיסים.הוא נשוי ואב לשלושה.בנוסף הוא בדרג בכיר ואף אחד לא יאמין למעשים שהוא עושה.כל פעם שזה קרה (כרגע הוא בחול ולא ראיתי אותו חודש) הרגשתי בחילה וגועל,הבולמוסים חזרו,השמנתי,חזרתי להקיא ואפילו נהיה לי פצע בקיבה.אני לא מצליחה לישון כמו שצריך.הבקרים נראים כמו גיהנום והכי הכי מפחיד אותי כרגע,העובדה שמאחר המחזור למרות שהוא השתמש באמצאי מניעה.אני מניחה שברור שכשאעזוב כל הבעיה תיפטר,עוד מעט.אם גם אתנגד מספיק זה לא יקרה יותר.קשה לי כי בנוסף לגועל הוא היחיד שחושק בי.השאלה היא..איך אוכל לטפל בעצמי בנוגע לביטחון להרס ול פחד מגברים? האם אצליח לצאת מהפחד הזה?
ממש הייתי צריכה לפרוק את הרגשות האלה
אני לא יכולה להפסיק לבכות
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות