אוקיי אז כל הסיפור חיים שלי התחיל ממש סבבה
היה לי ממש טוב בילדות. חוץ מזה .. הגעתי לחטיבה, ירדו על השיער שלי ממש לא הפסיקו להציק בנושא ולזרוק ניירות , ולא היו ממש הרבה חברים. אבל היו אנשים שאהבו אותי ובכל זאת פגעו בי.
התיכון , הייתה תקופה מדהימה בשבילי הייתה לי חבורה וחברים ויצאתי כל יום, ואז יום אחד הכל התפרק, כל מה שבניתי. התרחקנו מכולם הפסקנו לצאת רבנו. קיבלתי טראומה והתקפות חרדה ממשהו שקרה איתי ועם עוד כמה שרק לי לצערי .. גרם נזקים. וואלה ריבים קורים, אבל זה שחברה טובה מתנשקת עם מישהו שהיה לי קראש עליו .. פחות.
הייתי בקטע עם ילד ופחדתי לאהוב אותו , דיברנו על זה והוא דיבר אליי כמו לחרא. סיימנו את הסיפור ובשבילי הוא מחוק. ילד רצה אותי רציתי אותו ועשינו הפסקה של כמה שבועות, דיברנו והוא פשוט "העיף אותי" . הביא את חבר שלו שינסה להתחיל איתי ובתמימותי זרמתי , מה שהיה יכול להסתיים בניצול ול"מזלי" הסתיים רק בצחוק. עליי כמובן, הייתי אצל פסיכולוגית פירקתי הכל, מרגישה כאילו כל חיי מתפרקים, ישלי פשוט חור בלב, כל היום פחדים שאשכרה ממשיכים לצחוק עליי.
איך אני יכולה לבנות את חיי מחדש? איך אני יכולה להיפטר מתחושת הריקנות הזאת שגוברת עליי וגורמת לי לחשוש כל פעם מחדש. הלוואי והייתי מבינה מה הטיפת עצב שיש לי בלב. וההרגשה הזאת של הלא שייכת למקום שאני נמצאת בו כרגע מכרסמת בי. הייתה לי חברה במצב הזה בכתה כל היום כל הזמן.. אחרי כמה חודשים היא רק פרחה יותר ויותר. אבל אני מרגישה כאילו אין שום דבר שיעזור לי .. אבודה קצת .. מתפללת שיש עוד תקווה וזה סתם שלב ההתבגרות שלי.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות