מאז שהתגייסתי המצב הנפשי שלי הדרדר, להשאר בצבא או להשתחרר?

אני מתמודדת עם אפיזודות דיכאוניות וחרדה חברתית מספר שנים, הייתי מאושפזת פעם אחת בגלל זה ומאז הייתי מטופלת בכדורים ושיחות שבועיות. בשנה האחרונה של התיכון מצאתי חברים שבאמת היו איתי בכל מצב, והמצב הנפשי שלי התייצב. הפסקתי לקחת כדורים אבל המשכתי בשיחות עם המטפלת והכל היה בסדר. מאוד רציתי להתגייס ולהיות כמו כולם והשלמתי עם הרעיון של הצבא ואפילו התרגשתי לקראת הגיוס. יום לפני הגיוס קיבלתי כאפה וחוויתי התמוטטות רצינית, בכיתי בהיסטריה כל היום, רעדתי והיו כמה שעות שלא הצלחתי לדבר. הפסיכולוגית שלי כתבה מכתב שמסביר את המצב הנפשי שלי ושלדעתה אני לא מתאימה למסגרת הצבאית. באותו יום הייתי בראש של אין מצב שאני עושה את זה לעצמי אבל מאוד הלחיצו אותי שאם לא אלך יכולים לקחת אותי לכלא ושזה יכול להיןת יותר גרוע. ביום הראשון של הטירונות חוויתי התקף חרדה בין הקשים שחוויתי אחרי תקופה שבאמת באמת הייתי רגועה. כמובן שסיפרתי למפקדת שלי הכל. המשכתי את הטירונות כרגיל ולא ראיתי קבן עד היום האחרון של הטירונות, הודיעו לי על זה באותו הרגע ככה שהמכתב מהפסיכולוגית לא היה עלי והיה בחדר. במשך כל הטירונות סבלתי מהתקפי חרדה והתפרצויות בכי, לא הצלחתי לאכול בחדר אוכל בגלל הכמות המאסיבית של האנשים שהייתה שם שהגבירה את החרדה שלי, לא הצלחתי להתקלח עם כולן ואפילו לא הצלחתי לשטוף פנים בבוקר. היו ימים שלא הצלחתי לצאת מהמיטה אבל המפקדת התחשבה בי ונתנה לי זמנים אחרים לעשות הכל- להתקלח, לאכול ולשטוף פנים בבוקר. סיימתי את הטירונות נטו בגלל ההקלות האלו. סיפרתי לקבן הכל כולל הכל והוא המליץ על כדורים ושיחות שבועיות, וגם אני חשבתי שזה רעיון מעולה אז הוא קבע לי תור לפסיכיאטר כדי לקבל מרשם לכדורים. אחרי הטירונות השתחררתי הביתה לשלושה שבועות בגלל שיצאתי מהקורס שהייתי אמורה להיות בו. במהלך שלושת השבועות האלו החרדות שלי חזרו לכל דבר. הגעתי למצב שפגישות עם חברים שלי מעוררות בי חרדה, עשיתי כל מה שיכולתי כדי להמנע ממצבים חברתיים ובפעמים שלא הצלחתי להבריז או אפילו רציתי לנסות ולהתעלות על החרדה שלי הייתי מרגישה חוסר נוחות מטורף, חוזרת הביתה ופורצת בבכי. חטפתי התקפי חרדה לפחות פעמיים בכל יום ופרצתי בבכי מכל דבר קטן. נפגשתי עם הפסיכיאטר אתמול וסיפרתי לו הכל. אמרתי לו שאני מרגישה שהמצב שלי מדרדר וסיפרתי לו על שלושת השבועות האלו, הוא אמר שמי שלא יכול להיות עם אנשים לא יכול לשרת בצבא וזה מאוד מובן לי, אמרתי לו שאני רוצה לשרת בצבא והוא נתן לי מרשם לכדורים והמליץ גם כן על שיחות שבועיות עם קבן.
ההתלבטות שלי מסתכמת בזה שאני רוצה לשרת, אבל המסגרת הצבאית עושה לי מאוד מאוד רע- העובדה שהגעתי שוב למצב שמצריך טיפול תרופתי נראית לי כמו נורת אזהרה, כי הייתי בסדר גמור בשנה האחרונה. אני באמת לא יודעת מה לעשות.