אנשים לא נהנים איתי, אני מרתיע אותם
עם כל יום שעובר אני מאבד עוד חברים
מילד רועש נהייתי מופנם ושקט
התחלתי לגמגם ולדבר יותר בשקט
אני לא שולט בעצמי כשיש לי מצב רוח טוב וחוזר להיות כמו פעם אבל אנשים ממהרים להשתיק אותי והמצב רוח הטוב נעלם
יצא לי לנסות להתאבד לא מזמן בגלל סיבות אחרות וזה גרם לי להבין עד כמה באמת אני מרגיש לבד (אבל אני עכשיו בטיפול ויכול להיות שאפילו אתחיל לקחת תרופות, ההורים יודעים והכל)
כמובן שיש לי חברים אבל אני לא מרגיש שיש לי אותם
לא מרגיש כאילו אפשר לפנות אליהם כשצריך
לא מצליח לדבר איתם על דברים
הם מגלים מה באמת קורה איתי רק כשאני פורק באתר אינטרנט כזה או אחר
הם דואגים לי והכל, אבל אני לא מרגיש את זה
הפסקתי לאהוב כל דבר שאני עושה
כמעט הפסקתי לאכול
החברה שלי מאוהבת במישהו אחר, אמא שלי צועקת עליי דיי הרבה או לפעמים מפסיקה לדבר איתי בכלל, אבא שלי הרבה מחוץ לבית וחוזר מאוחר בדרך כלל, וכאילו, העניינים התחילו להשתפר-אבל המצב שלי כל כך החמיר שזה היה מאוחר מידיי.
אני לא הלכתי כמה ימים לבית הספר כי הבנתי שאני לא מסוגל להסתכל יותר לאנשים בעיניים
הפסקתי להקשיב לשירים שאני אוהב כמעט לגמרי כי הם עושים לי בחילה, אני מסוגל להקשיב רק לנייטקורים או לווקולואיד או לTNBH כי הקולות שלהם לא בדיוק קולות של בן אדם רגיל שאפשר לשמוע ברחוב
יצאתי מכל הקבוצות בוואטסאפ וכמה רשתות חברתיות והפסקתי לענות לטלפון כמעט לגמרי
כל פעם שאני חושב על תוכניות לעתיד אני מתחיל לבכות
אני בכללי בוכה דיי הרבה
ההורים שלי אספו אותי מבית הספר כמה פעמים בגלל זה
אני לא טיפש, למען האמת אני דיי חכם-אבל מי אמר שזאת תכונה טובה? זאת תכונה נוראית שלא ביקשתי. ואם זאת כן תכונה טובה-זאת התכונה הטובה היחידה שיש לי
אני כותב שירים ומעשן בתקווה להרגיש יותר טוב
יש לכם עצה או שתיים בשבילי? בבקשה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות