שלום לכולם,
בשנה האחרונה חוזרת על עצמה תופעה מוזרה אצלי, אני גומרת שבתות במצב נוראי. אני מגיעה למוצש זועמת, כועסת לפעמים אפילו קצת אלימה אני לא מדברת עם אף אחד מהמשפחה ויוצאת מהבית שונאת ושנואה. ובדרך כלל בדרך אני בוכה.
כשזה לא ככה אני סתם נכנסת למין בועה כזאת , מין דיכאון לא נשלט.אני מאוד עצובה, לא מגיבה גם כשאני רוצה, וקשה לי לדבר או לחייך .
אני מרגישה כמו פצצה מתקתקת, ואני לא רגילה לזה, כל האיכסה הזה לא יוצא על אחרים לשימחתי... לרוב, אני משתדלת... נשאר בפנים. במיוחד כשאין סיבה הגיונית שזה יצא.. אבל אני כן מתנהגת דוחה בעיקבות זה. ולא מדברת וכועסת -רואים את זה, וכולם נזהרים איתי.
בהתחלה חשבתי שזה בגלל המשפחה ,)היו אצלנו כמה ריבים משמעותיים כולם כועסים ...למרות שאף פעם לא עלי אבל אתם יודעים... משפיע על האווירה(
אבל בחודשים האחרונים היו לנו שבתות ממש יפות, כל רגע הנאה וצחוק באמת, אבל תמיד לקראת הצהרים, הפיוז יורד ופף הכל מתחיל. וזה באמת כל שבת. גם כשאני סוגרת שבתות מחוץ לבית...
אני חייבת לציין שאני גם לא טיפוס כזה. אני מאוד שמחה בדרך כלל, אף פעם לא כועסת, אני תמיד האחת שמגשרת ואף פעם לא במרכז הריב. אני ממש לא אלימה, אני תמיד שקולה וזהירה....
עוד דבר , שאולי הוא קשור .
אני הגעתי למסקנה )אחרי הרבה שנים שזה ככה( שאסור לי להיות שמחה מידי. מכירים את המצב שאתם באופוריה? שכל העולם ורוד, ציפורים מצייצות ,דבש ושושנים..... )ולא אני לא מעשנת...(
כמה שעות בהרגשה כזאת ואז אני מתרסקת חזק, מה זה חזק. אני נכנסת לדיכאון שבמקרים רעים נמשך כמה ימים...
למישהו זה עוד קורה? שני התופעות האלה קשורות אחת לשניה?
איך אני מטפלת בזה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות