לא יודעת מה לעשות עם החיים שלי רוצה כבר להתאבד, מה לעשות?

טוב אני קצת לא יודעת מאיפה להתחיל כי זה ממש ארוך ומצטערת מראש שזה יהיה קצת חופר יש לי סיפור חיים קצת מורכב אז אנסה לצמצם את זה כמה שאפשר אמא שלי הביאה אותי לעולם והתגרשה מאבא שלי שהייתי בת חצי שנה כשהייתי בת 3 אמא שלי הכירה מישהו והתחתנה איתו והביאה עוד שתי ילדים אני והאבא החורג שלי אף פעם לא היינו מסתדרים הוא תמיד היה מכה אותי ועושה לי דברים בכוונה ואמא שלי פשוט הייתה עיוורת הוא היה עושה דברים כולכך נוראים שאני פשוט מדחיקה את זה ולא רוצה להזכר אני עד היום שונאת אותו ( הם כבר התגרשו ) הוא בגד באמא שלי תמיד הייתי אומרת לאמא שלי שהוא בוגד בה ואיכשהו שזה היה מתהפך עלי ואני הייתי אוכלת אותה כשאני מספרת לה את האמת כולכך פחדתי ממנו כולכך שנאתי אותו הוא תמיד אהב את שתי האחים שלי ולי הוא תמיד עשה רע תמיד הוא אמר עלי שאני כל הזמן מביאה את הרבים עם אמא שלי ושאני ילדה אסון אני פשוט כותבת את זה ולא מפסיקה לבכות
סבא וסבתא שלי היו כל העולם שלי תמיד אחרי הבית הספר הייתי הולכת אליהם הם היו הנחמה היחידה שלי אותם אהבתי הכי הרבה ואז בום סבתא שלי נפטרה כשהייתי בת 14 כל המשפחה הייתה בהלם זה היה טראומה לכולם ואני לא יכולתי להשאיר את סבא שלי לבד אז פשוט החלטתי שאני עוברת לגור אצל סבא שלי למרות שהוא היה בן אדם בריא לא רציתי להשאיר לבד דאגתי לו כל הזמן טיפלתי בו כל מה שהוא רצה נתתי לו כשאני עברתי לגור אצלו אמא שלי התגרשה מהאבא החורג שלי ואני במשך 3 שנים לא הייתי עם אמא שלי היא הייתה 5 דקות מהבית של סבא שלי היא תמיד הייתה באה לבקר וזהו לא מעבר במשך 3 שנים זה אני וסבא שלי ובימי שישי אמא שלי באה עם אחים שלי לאכול עם כל המשפחה ואז אחרי 3 שנים סבא שלי גם נפטר ופה פשוט נשברתי לא יכולתי יותר לא דמנתי בחיים שזה יקרה לי שהבן אדם שהכי אהבתי בעולם הזה גם הלך לי ומאז פשוט נדפק לי המוח הכל נהרס לי עברתי לגור אצל אמא שלי מכרו את הבית של סבא שלי הדרדרתי בלימודים הייתי בן אדם עם שאיפות רציתי להצליח עכשיו אני בלי בגרות מלאה בכלל אחרי שסיימתי את הלימודים הלכתי ועבדתי בשתי עבודות הייתי מטפלת בילד קטן בבוקר ובערב הייתי מעצבת חנות זה קצת העסיק אותי עד השלב שהתגייסתי היה לי חבר בן 26 כן ואני הייתי בת 17 וחצי כבר לא היה אכפת לי מכלום ושום דבר רוב הזמן הייתי אצלו ובקושי בבית הדחקתי את זה שסבא שלי נפטר ואז התגייסתי לצבא כולכך רציתי לתרום לעשות שירות משמעותי אבל שוב יש לי משפחה שצריכה אותי ואני חייבת לעבוד אז הייתי בתפקיד של 11/3 בקושי הייתי בבית ועכשיו אני עושה יומיות ועוזרת למשפחה שלי והשאלה שלי מתי סוף סוף אני אוכל לדאוג לעצמי? מתי אני אוכל להתחיל את החיים שלי מחדש ? אני מרגישה עלובה ! שאין לי כולם בחיים האלה עכשיו גם חבר אין לי וגם בצבא כבר כלום לא הולך לי בבקשה אני כבר לא יודעת מה יהיה איתי אני רושמת את זה ואת כל הסיפור חיים שלי ואני כבר לא מסוגלת לעמוד בזה שאין אוכל בבית שאמא שלי לא מצליחה לסגור את החודש אני לא מאשימה אותה אבל הנפש שלי כבר לא בסדר אני לא יודעת מה לעשות וגם כל מי שרוצה להיות איתי רוצה רק לשכב איתי ולא מעבר אני כל הזמן מרגישה שאני רק פרצוף יפה ואין בי מעבר אני יודעת שיש בי יכולת מרגישה שהיכולת שלי לא יתממשו בגלל המשפחה בגלל מה שעברתי תעזרו לי? מה לעשות?