לא מסוגלת להיות יותר בבסיס הזה, מרגישה שאני מאבדת את השפיות שלי, לחכות למוות?

סליחה שזה ארוך אבל ממש חשוב לי שתקראו, אני צריכה שמישהו יעזור לי.
התגייסתי לפני 3 וחצי חודשים לתפקיד שהרוב בו עושים יומיות. גם אני ציפיתי להגיע לבסיס פתוח וביקשתי מהקצינת מיון לעשות יומיות. שיבצו אותי בבסיס סגור באיזה חור, שסוגרים בו כל שבת שלישית ונמצא מעבר לקו הירוק. בהתחלה הייתי בהלם אבל ידעתי שאין כל כך עם מי לדבר אז באתי פתוחה למקום, אמרתי למפקדים שאני לא מרוצה אבל אמרו לי שככה זה כולם ושאני אתרגל. מאיפה כבר חודש וחצי ומרגישה שאני מאבדת את השפיות שלי. שבת קודמת סגרתי ואני לא יכולה לסבול את זה יותר. לא יכולה להישאר פה עוד דקה. ביקשתי קבן כבר לפני שלושה שבועות ואמרו שיביאו לי שבוע הבא אבל לא חושבת שזה יקרה כבר. אני מרגישה מתוסכלת, אני כל היום בוכה, יש לי תחושה רעה בכל הגוף לכל מקום שאני הולכת של חוסר אונים, אני מרגישה שאני חייבת להגיע הביתה ויש לי תחושה נוראית של חוסר שקט כל רגע שאני פה וזה לא עוזב אותי, אני מתחרפנת ואני לא יודעת איך להוציא את התסכול שלי בזמן האחרון כל פעם שאני מרגישה ככה ורוצה כבר לעשות לעצמי משהו אני פשוט לוקחת חפץ חד ושורטת את עצמי איתו ביד עד שיוצא דם ומרגישה שזה עוזר לי להיות בשליטה ומונע ממני לעשות משהו יותר גרוע, אני כבר לא מרגישה כמו עצמי אני מרגישה שאם אני אהיה פה עוד שבוע אחד אני אמות. לא יודעת איך אבל פשוט אמות אני כבר לא מסוגלת. באמת שלא חשבתי שתהיה לי תגובה כזאת חזקה למקום הזה ואני לא יכולה בדיוק להסביר למה, האנשים פה נחמדים ועוזרים לי אבל זה פשוט המקום, אני סגורה במשך שבועיים בין גדר במקום יחסית קטן, הלוז שלי נמשך מ8 בבוקר עד 22:00 בלילה כל יום וחוזר חלילה, אני מרגישה תקועה ושאני כבר לא מזהה את החיים שלי, חברים שהיו לי כבר בקושי מדברים איתי ואני מתגעגעת לאיזור שאני חיה בו. אני מרגישה שעשו לי עוול, אני השקעתי מאוד בקורס ולא התלוננתי לרגע על התפקיד או עשיתי בעיות, הייתי ילדה טובה עם מוטיבציה והם פשוט הרסו אותי. אני לא מסוגלת לעשות כלום ואני חייבת לדבר עם מישהו שמבין כי אני מרגישה שאני משתגעת. אני לא התקלחתי בבסיס הזה פעם אחת כי אני מרגישה שזה יעשה לי התקף חרדה והאמת שכבר אין לי כוח לכלום אני פשוט ישנה בכל רגע שבו אני לא בלוז. כולל הפסקות צהריים וערב אני כבר לא אוכלת בכלל אני פשוט ישנה כל הזמן וכבר לא אכפת לי אם זה יפגע בבריאות שלי אני מעדיפה לישון מאשר לחיות את החיים שלי כרגע. אני מרגישה שלא מבינים אותי פה ולא מבינים עד כמה קשה לי אני באמת באמת מרגישה רע אני לא יודעת כבר מה לעשות אני ממשיכה לפגוע בעצמי ואני פוחדת שלא יקשיבו לי או לא יאמינו לי וגם אם כן עד שאני אצא מכאן יקח זמן כי מלא ניסו לפניי ולא הצליחו. אני באמת מיואש כבר לא נשאר לי כלום מהחיים שלי אין לי שום טעם לקום בבוקר ולהתאמץ לחיות אני חיה חיים שהם לא שלי.
תודה שקראתם וכל דבר שתיעצו לי יעזור אין לי עם מי לדבר ואני ממש צריכה עזרה.