זה פוסט פריקה שנכתב בכאב ובתסכול.
מאז שהייתי קטנה הייתי דלת חברים לא מוצלחת, רגישה מידי, היה לי אכפת יותר מידי מה הסביבה חושבת עליי, הייתי בורחת מכל סיטואציה לא נעימה, תמיד פחדתי להתמודד עם קשיים. ככל שהשנים עברו המצב החריף יותר. תמיד הייתי פחדנית שמשחקת אותה גיבורה אבל לא באמת כזו. התחלתי לפתח חרדות חברתיות כי לא היו לי חברים, אבל עם הזמן עבדתי על זה וזה נהיה סביר יותר, אבל לא לרמה שיש לי חברים. פיתחתי קושי בביטוי בע"פ. עברתי התעללות במשפחה כשהייתי בת 20, מאז חטפתי טראומה ומאז אני מפחדת מצעקות והרמות קול, אני מפחדת מביקורות שליליות. כל עבודה אני ישר שוללת כי היא קשורה להתבטאות בע"פ, וזה קשה לי לפעמים. זה לא שאני לא יודעת לדבר, זה פשוט שלפעמים קשה לי למצוא את המילים בצורה מהירה כמו כל בנאדם, וזה מפריע לי. אנשים מזלזלים בי למרות שאני בן אדם טוב ואכפת לי מאנשים. בסיטואציות חברתיות אני תמיד השולית והמשעממת כי אני לא יודעת מה עושים ומה אומרים, ואני תמיד נתקעת בדיבור, ואנשים לא אוהבים את זה.
אני לא כשרונית, ואני טובה בלהיות גרועה בהכל. הביטחון שלי בריצפה.
מרגישה שהחיים קיפחו אותי, ואני לא יודעת מה לעשות עם עצמי.
זה פוסט פריקה, אני יודעת שחוץ מללכת לפסיכולוג שרק ישמע אותי אין לי מה לעשות עם המצב.
תודה למי שקרא.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025