היי, אשמח להישאר בעילום שם עקב רגישות הנושא, עמכם הסליחה.
אני אוהבת מאוד את בעלי (43), אנחנו חיים ביחד כ-15 שנה ומתוכם נשואים שנתיים. הבאנו ילדה מקסימה בת 7 ועוד ילד מקסים בן שנתיים שאימצנו מסקוטלנד עקב בעיות פוריות. בנוסף יש לנו כלב מקסים בשם ג'ורג'.
הבעיה העיקרית שאני מרגישה שבעלי אוהב את הכלב ג'ורג' הרבה יותר מהילדים, במיוחד מזה שאימצנו. בעלי יוצא עם הכלב פעמיים עד 3 ביום, כשהוא מתקשר הוא שואל רק על הכלב ואני צריכה להזכיר לו שיש לו גם את הילדים ושהוא לא שואל לגביהם.
זה מתבטא בכך שהוא העדיף לקחת את הכלב לחו"ל ולהוסיף עליו כסף ואת כל הפרוצדורה בטיסה לאילת, ואת הילדים הייתי צריכה לשכנע אותו שכדאי להביא ולא להשאיר אצל הסבתא.
אמא שלו (הסבתא) משתפת איתו פעולה באופן אבססיבי. אני כל הזמן מעירה לו על כך שהוא לא נותן מספיק תשומת לב לילדים ולא נותן להם העדפה, אבל אמא שלו אומרת שהכל בראש שלי.
אני לא בטוחה אם לשלוח את הכלב לאימוץ אחרי 5 שנים כדי שבעלי סוף סוף יחזיר לילדים את הכבוד המגיע להם, או ללכת לטיפול זוגי. חשבתי כמה פעמים לפרק את החבילה אבל אני לא עובדת ואין לי כח לעבוד, טוב לי להיות עקרת בית ולא לקחת אחריות על נושאים כמו עבודה.
מה לעשות?
בתודה,
עילום שם
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות