היי לכם :)
חזרתי לא מזמן מטיול אחרי צבא ארוך ומאוד מספק בחו"ל..
כבר בשדה התעופה בישראל הרגשתי לא טוב נפשית עם כך שחזרתי.
השתנתי מאוד בטיול הזה, ואני מרגישה ממש בן אדם אחר עכשיו מאשר לפניו.
אני נמצאת כרגע בבית עם ההורים שלי בדיוק באותו מקום ומצב כמו לפני הטיול אך עם תחושות אחרות לגמרי...
קשה לי מאוד לגור עם ההורים שלי. אני פשוט לא מרגישה נוח בבית. התרגלתי לתחושת עצמאות וחופש ופשוט לקום בבוקר ולעשות מה שעושה לי טוב. לעומת זאת, בבית ההורים שלי יורדים לחיי האישיים, אני תלויה בהם ובאוטו שלהם(גרה בישוב) בלהגיע לעבודה (שכרגע אין לי), להיפגש עם חברים, ללכת לרופאים,לחדר כושר וכדומה.
יוצא שאני כל היום בבית, רואה טלוויזיה בעיקר וקוראת ספרים. קשה לי לסבול את המצב הזה כרגע בשלב הזה בחיי ואני חשה שזה מכניס אותי לדיכאון. יש ימים שאני פשוט לא מרגישה טעם, רצון או כוח לעשות כלום ואני נכנסת להתקפי חרדה דיכאון ובכי:(
אני מתחילה לימודים באוקטובר באוניברסיטה בעיר אחרת רחוקה מהבית ואין לי ספק שאני אשכור שם דירה עם שותפים.
אני קצת אבודה בקשר למה אני עושה כרגע...
אני אוסיף שאני גם חושבת שההורים שלי במצב נפשי וכללי לא טוב בחייהם ודבר זה משפיע גם עלי מן הסתם
עלתה בי המחשבה לחפש דירה עם שותפים בעיר הזאת כבר מעכשיו ולמצוא שם עבודה, אבל זה לא הדבר הנכון מן הסתם לעשות מבחינה כלכלית...
אני גם מפחדת שתחושת הדיכאון לא תיפטר עם היציאה מהבית ואני עוד אוסיף לה לחץ כלכלי...
האם מישהו שהיה במצב דומה או סתם אם יש לכם תובנות על המצב אשמח לשמוע:)
תודה למי ששרד עד כה !
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות




















כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות






































2025