עברנו לתיכון והגעתי לכיתה חדשה כמובן אמרו לנו לבחור שלושה ילדים שנרצה שיהיו איתנו בכיתה בסוף קיבלתי רק חברה אחת מתוך השלושה וגם היא עזבה את הכיתה חודש אחרי תחילת שנה (והאמת אני ממש מבינה אותה) המחנך ממש חרא ודיי מוריד את הביטחון בתחילת שנה הייתי ממש מחוברת עם כל הכיתה ולאט לאט נהיו חבורות.. כל ילד הגיע עם עוד חמש שש ילד מהבית ספר שלו. נבנתה חבורה ממש מגעילה של 15 ילד מהכיתה כמעט חצי מהכיתה. הם רואים ילד לבד אבל הם לא יקראו לו הם פשוט סנובים וזה נהיה כל כך מגעיל, היחס שלהם כלפי שאר הילדים שבכיתה. שלא תבינו לא נכון אני לא בודדה בכיתה יש לי עוד כמה חברות שמרגישות בדיוק אותו דבר. ילדים פשוט השתנו. העיקר ליד המחנך הם אומרים שצריך לעשות מפגשים ולהתגבש אבל בלי שהמחנך רואה הם עושים דברים לבד. הגעתי למצב שכבר אין לי כוח לקום בבוקר, לא באלי לעשות כלום, שום דבר כבר לא כיף לי כמו שהיה מקודם, אני באמת מרגישה שאין לי למה לקום פשוט באלי למות. אני ממש לא ילדה כזאת שאפילו תעז להוציא את זה מהפה שלה, אבל מה לעשות הכל נהיה כבד ומגעיל אני כבר לא יכולה לשאת את זה, אין לי כבר מקום בגוף להכיל הכל אני תמיד מנסה להראות שהכל בסדר, שאני חזקה שלא אכפת לי מכלום אבל מה לעשות שלבן אדם יש גבול. בן אדם יכול להכיל בתוכו עד גבול מסויים, ונראה לי שזה הגיע כבר לגבול, אני מרגישה כמו אוויר בכיתה. המורים כבר לא מאמינים בי וסתם דחפו לי ריטלין. אני לא יודעת מה לעשות. חשבתי שהפיתרון היחיד יהיה למות... אבל אני כל הזמן מנסה לשכנע את עצמי שהכל יהיה בסדר, נקום מחר לעוד בוקר, נתחיל עוד בוקר עם הכיתה המסריחה הזאת, נקווה שיהיה בסדר אבל לא! כל ילד יותר סנוב מהשני, כלכך מגעילים אחד לשני. כל ערב אני שוקעת במחשבות ושוב חושבת שאולי כדאי למות אבל באמת שאין לי כבר מה לעשות ואני חושבת שזו הברירה היחידה...
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות