אני שונאת את ההורים שלי! מרגישה שהם לא אוהבים אותי, לא בא לי לחיות. איך להתמודד?

קוראים לי ניק (שם בדוי) ואני בת 18
ואני פשוט לא סובלת ת'הורים שלי ברמה שאני מעדיפה פשוט לדפוק שעות בעבודה רק לא לחזור הביתה... ואני עושה את זה

אמא שלי רבה איתי כמעט על כל שטות...
ואחר כך אומרת שבזמן האחרון אני מתנתקת...

יש לי אחות שקטנה ממני שנתיים
ונגיד שמישהי מאיתנו בלאגנה את המטבח או את המקלחת או לא משנה מה.... אז היא תשאל את שתינו אבל בסופו של דבר (גם אם זו לא אני) היא תאמין רק לה ואז תגיד שאני שקרנית... גם אם באותו יום בכלל לא הייתי בבית היא תתקשר ותשאל אותי "ניק את השארת הרבה כלים במטבח? ואני יגיד לה שלא כי לא הייתי בבית עדין מהבוקר והיא תנתק ואז תשאל את אחותי ותתקשר עלי שוב ותגיד לי שאני שקרנית"

משאני בת 12 התחלתי להבין ולהרגיש שהיא אוהבת אותה יותר ממני...
עם זה קונה לה מה שבא לך מביאה לה דמי כיס (לי בחיים לא קנתה לי כלום, בטענה שאני גדולה ועובדת) כל דבר שאחותי אומרת בשבילה קדוש ונכון, בחיים היא לא צעקה עליה רק עלי

הרבה פעמים הייתי חוזרת מבית הספר מחבקת אותה והיא הייתה אומרת (דיי לחבק אותי תמציא לך חבר קרצייה, בגילך לא מחבקים את ההורים) אז הפסקתי עכשיו היא מתלוננת שאני לא מראה לה חיבה....

יש לי משהו מבחינה בריאותית מעדיפה לא לפרט וכל בערך גג 4 פעמים בשנה אני הולכת לרופא שלי שזה נמצא רחוק אני לא יכולה ללכת לבד בגלל שזה רחוק וגם שאני מפחדת פחד מוות מרופאים וגם מתביישת שאני רואה תרופא שלי אני פתאום בישנית ואני הבנאדם הכי לא ביישן..... אבל מול רופאים כן

בקיצר בהתחלה זה התחיל שאמא שלי אמרה לי שאני גדולה ולרופאת משפחה היא כבר לא הולכת איתי איך שהוא התגברתי על הפחד ואני שצריך הולכת לבד אחר כך פתאום גם רופאי שיניים ואני מפחדת פחד מוות... בגיל 12 הייתי במיון פעם אחת היא הלכה אישרה אותי לבד בקיצר מגיל 12 היא התחילה להפסיק לבוא איתי לדברים בטענה שאני גדולה כל שנה זה משהו חדש....

ועכשיו זה השיא!! אמרתי לה שאני לא הולכת לבד ולא אכפת לי מהבריאות שלי....

ואבא שלי פשוט מעצבן רגע אחד פדחן (חושב שהוא מצחיק) רגע אחד כועס על שטויות...
כל הזמן הוא מאיים שהוא יעיף אותי מהבית
ואני בטוח שהוא שונא אותי משנולדתי
אני בטוח שהוא מתבאס שנולדתיי בטוחחה בזהה
אולי חושב שנולדה לו בת מכוערת...

שהייתי קטנה הוא היה הרבה צועק עלי ומספר לי שאם לא הייתי יוצאת מהבטן של אמא שלי באותו היום ושעה באותו דקה שנולדתי לא הייתי קיימת היום (כיאלו זו לא הייתה אני) ובצעקות הוא סיפר לי את זה ושהייתי קטנה ואני זוכרת את זה עד היום....


בגלל הדבר הבריאותי שיש לי בגיל 16 לקחתי תרופות שנפחו אותי (בקיצר השמנתי בגלל התרופות האלו) אבא שלי אמר לי בכל פעם שאכלתי "תפסיקי לאכול את שמנה לא מספיק לך" עכשיו יש לי הרבה בעיות עם המשקל שלי


בחיים לא חגגו לי יום הולדת ההורים שלי כל שנה באותו יום הם מטיילים ואפילו מזל טוב לא אומרים ולא בא לי כסף טובב ברור שכן אבל בא לי יותר יחס מזל טוב, עוגה, שירים...

נשבעת בזמן האחרון התחילו לי מחשבות של..
האלו החיים? כיאלו מהה הקטע של לסבול כל החיים? מה עשיתי רע ונשבעת אני לא חושבת שאני הכי בסדר אבל גם הם לא!!

הרבה פעמים אמרתי לעצמי אולי די? פשוט נבלע הרבה כדורים או לא אוכל חודשש באמת דוגריי כבר לא בא לי לחיותתת בא לי הורים חדשים