שלום, כפי שקריאתם יש לי בומים במצב הרוח שלי וזה הדבר שגורם לי לחיות את החיים שלי בדרך לא נורמלית ורגילה- זה משגע אותי.
אני יכולה לקום בבוקר, להסתכל על המראה ולחייך חיוך גדול בגלל איזה מסיבה שיש לי.. או שיעור מוסיקה.. או ארוחת צהריים במסעדה.. אבל שנייה אחרי זה אני יהפוך לעצובה מאוד.. ארגיש טיפשה ומכוערת וחסרת אונים.. אני לא יודעת כבר מה לעשות.. בכללי עברתי די הרבה בחיים שלי, כמו מכתב דבילי שכתבתי וההורים קראו (הם אגב גרושים ואמא שלי התחתנה שוב.. גם עם זה היה לי בלאגן) תקופות מאוד לא קלות עברו עלי בשנתיים האחרונות וקצת קשה להמשיך הלאה שה"קעקוע" הזה נמצא בלב שלך. היו בעיות בבית ספר עם ילדים.. בגלל שהם לא קיבלו את מי שאני ומה שאני אומרת.. היה לי בעיות במשפחה על שיחות של מזונות וכסף, דברים שאני לא אמורה לדעת.. והיו לי בעיות של איפה אני אגור אמא או אבא. בנוסף, שאלות שלא יוצאות לי מהראש על הצלחה אושר ומזל.. זה יושב לי בראש המון זמן, אני כל הזמן בלחץ בגלל זה ואין שנייה שלא כואבת לי הבטן בגלל זה. קורה לי שאני אפילו שוכחת שמות של אנשים בגלל זה כנראה.. שכחתי שמות של ילדים בכיתה, בשכבה שלי, קרה לי פעמים שאפילו שכחתי את השם של בת דודה שלי!
אני מנסה להיות מאושרת בחיים האלו, יש לי חופשה של שבוע באילת עוד שבועיים ואני גם טסה לחול לשבוע עוד חודשיים.. אני צריכה להיות שמחה ולהתרגש! טסתי
פעמיים ואני מאלו שמתכוננים ומתרגשים חצי שנה מראש:) עוד פחות מחודש החופש הגדול ואני לא שמחה.. יש לי את הבומים האלו של המצב רוח. קרו לי מקרים שבכיתי הרבה ורגעים ששמחתי הכי בעולם. אני לא שולטת בזה, וזה משגע אותי.. למה זה קורה? איך אפשר למנוע את זה? האם זאת מחלה נפשית ויש לזה שם? אשמח מאוד לכל אלו שעוזרים!
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות