היי,
חבר שלי ואני ביחד כבר כמעט שנה, ושנינו רואים את הקשר הזה ממשיך לכל החיים. הבעיה היא, שאני כבר סטודנטית והוא מנסה להתקבל לרפואה כבר כמה שנים. שאלתי אותו אם יש לו הגבלת גיל, שמהגיל הזה הוא מחליט לוותר ולמצוא עיסוק אחר. הוא אמר שרפואה זה הדבר היחיד שהוא רוצה לעשות מגיל קטן והוא לא רואה את עצמו עושה משהו אחר. כנראה שעד גיל 30 הוא יהיה בתהליכי שיפור בגרויות, פסיכו, מבחני קבלה וכל זה וגם אז לא בטוח שבגיל הזה הוא כבר יתקבל ואולי זה ימשך עוד ועוד שנים עד שהוא יצליח. אני לא יודעת איך להתייחס לזה ואיך להתנהג. כמובן שאני הכי תומכת בו ומעודדת את כל התהליך, אבל מבפנים זה קצת מפריע לי שיש מצב שבגיל 35 כשתהיה לנו משפחה, הוא עדיין יהיה ללא מקצוע וינסה להתקבל לרפואה (כסף זה לא הבעיה). האם לדעתכם אני צריכה להמשיך את הקשר הזה ולקוות לטוב? או שאולי אני אתחרט בעתיד שלא סיימתי את זה כשזה עוד היה אפשרי? קצת אובדת עצות ואולי אני סתם חושבת על זה יותר מדי ומקדימה את זמני.. אשמח לייעוץ :(
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות