היי askpeople,
יש לי בעיה. היא לא הכי חמורה שקיימת, אבל אני ממש צריכה עצה ואוזן קשבת (סוג של..) כי אני רואה שאף מהסביבה שלי כבר לא מעוניין לשמוע מרוב שאני חוזרת עליה באוזניהם.
אני עוד 3 חודשים בערך מסיימת שירות לאומי ואני מרגישה אבודה. לא בגלל שעצוב לי לעזוב את המקום בו אני נמצאת אלא בגלל שאני לא יודעת לקראת מה אני הולכת.. יש לי שאיפות ללמוד ולבנות קריירה זוהרת אבל אני מפחדת. מפחדת להיכשל.. בלימודים, בחיים, להיתקע בעבודה לא מתגמלת מספיק ולא מספקת.
השירות שלי עבר עליי זוועה ורק אני מחכה כבר לעזוב את המקום הזה, אין לי חברות בכלל- ניתקתי קשר אחרי שסיימנו ללמוד כי לא התאים להיות חברה שלהן יותר מסיבות אישיות ולא יצרתי חברויות חדשות בזמן השירות. ועם איך שאני נראית אני גם בספק אם אני אי פעם אמצא זוגיות. אף אחד לא התעניין בי אף פעם מבחינה זוגית וגם אין לי חברות, אז בטח זה נראה מוזר מהצד. אבל שיהיה.. אני לומדת לקבל את זה ומנסה להשקיע את עצמי בלימודים וקריירה וגם כאן הצליחו לערער אותי, הייתי סגורה על מה שאני רוצה ללמוד ואז הסביבה זורקת עצות כן תעשי לא תעשי בלבלו אותי לגמרי.
עם כל הסלט הזה שקוראים לו 'החיים שלי' אני שוקעת עוד יותר.. לאט לאט, אל תוך עצמי. פשוט נמאס לי מאיך שהחיים שלי קורים, מהבחירות הדפוקות שלי מזה שאני לא מאושרת. ולמה? ההורים שלי לא החסירו ממני כלום.. אבא שלי אומר שכואב לשמוע ולראות אותי ככה, כאילו הם לא עשו בשבילי כלום ולי כואב לראות שזה פוגע בהם אבל הם לא מבינים שזה לא קשור אליהם אלא אליי. שאני סגורה בחדר כל היום, ישנה כי אין לי חברות ואני עייפה מהיום הנוראי שעבר שעליי בקופ''ח שאני משרתת בה. איך אני מוציאה את עצמי מהמצב הזה??
אני צריכה פסיכולוג?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות