היי כולם! מצטערת מראש על האורך ואשמח אם לא תעלו את זה לפייסבוק!
אני ב"דאון" מגיל 14 בערך שזה כבר 4 שנים- ניזהרת בלהבחן את עצמי כדכאונית כי אף פעם לא פניתי לעזרה מקצועית או אובחנתי. אבל בעקרון זה כולל פגיעה עצמית ורמה מסויימת של אובדנות. באופן כללי אי יציבות נפשית- יכולה להרגיש הכי טוב שבעולם ושנייה אחרי זה קורה משהו אפילו הכי קטן ולהכנס למצב דכאוניאובדני.
הבעיה שלי היא שאני לא מסוגלת ולא רוצה לפתוח את זה מול אף אחד (אפשר להגיד שאני די נבוכה מכל העניין כי אני מצטיירת בדרך כלל כבן אדם חזק. הסביבה שלי בדרך כלל גם צוחקת על כל עניין מחלות הנפש.) זאת אומרת- אף אחד לא מודה לעניין.
השאלה שלי היא לאנשים שהיו במצב שלי, יש דרך (שלא כוללת עזרה מקצועית מכל סוג) בעצם לצאת מזה? אני יודעת שהשאלה מאוד כללית, אבל אני די אובדת עצות. אני מרגישה שאני לא אהיה מסוגלת לחיות ככה עוד הרבה זמן. פעם הדבר היחידי שהחזיק אותי הוא לחשוב שבעתיד יהיה טוב יותר, אבל בגלל שעבר כלכך הרבה זמן אני מרגישה שאף פעם לא יהיה טוב יותר. כאילו ככול שעובר הזמן אני יותר ויותר מתקבעת על הדבר הזה.
ועוד דבר, מה הדרכים שלכם לא לחתוך? יש פעמים שאני מרגישה שאם אני לא אפגע בעצמי אני אשתגע : אני מנסה להעסיק את עצמי וזה עוזר לזמן מסויים עד שאני מנסה לישון ונכנסת לסוג של התקף פאניקה.
תודה לעוזרים (:
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025