היי, אני אלעד (שם בדוי) בן 17 והומו.
יצאתי מהארון לפני 3 חודשים בפני ההורים שלי. עשיתי את זה אחרי שהייתי בטוח בנטייה המינית שלי, ואחרי שיצאתי כבר באופן פומבי לאנשים בשכבה.
ההורים שלי, כהומופובים מגעילים, אמנם אמרו באופן קיטשי שהם אוהבים אותי כמו שאני אבל היה לי ברור שזה לא היה המצב. הם אומרים לי כל הזמן שאני לא יכול לדעת באמת כי אני בגיל התבגרות ואני מבולבל ושמחקרים אומרים שיודעים רק מינימום בגיל 18 (שזה כמובן שטות מוחלטת) ושהם לא חשבו בכלל על מיניות בגיל הזה. מתחילים להציק לי כשאני מעלה תמונות מהמצעד לאינסטגרם. הם מתחילים לומר לי שזה חיים מאוד קשים להיות גיי (מעניין למה? אולי בגלל אנשים כמוהם) הם גם אומרים שאני לא יכול לדעת שאני גיי אם לא הייתי עם בנות, שזה ממש הגיוני, כי אם אני לא נמשך לבנות מלכתחילה אני צריך לנסות לשכב איתן בשביל לאמת את זה..
הם כל הזמן זורקים לי הערות בלתי נסבלות על העובדה שאני ״השתגעתי לגמרי השנה״ בהרבה תחומים, כאילו באופן עמום, אבל ברור לי למה הם באמת מתכוונים.
בכל מקרה, ברור לי שהם פשוט מכחישים את זה באופן אידיוטי ומפגר, אבל אני לא מסוגל לסבול את זה, בעיקר את הדו פרצופיות של ״אנחנו הורים ליברלים ומקבלים״ כלפי חוץ, ולעומת זאת את ההכחשה שהם טוענים שאני לא יכול לדעת שאני גיי בתוך הבית.
הסברתי להם באופן מאוד מפורש כבר הרבה פעמים שאני גיי, ואני יודע את זה, ושאם יש להם בעיה הם יכולים ״לקפוץ לי״, אבל הם כמובן ממשיכים בהכחשות..
מה אני אמור לעשות עם זה? אין לי אנרגיות להתמודד איתם, אני אוהב את עצמי כמו שאני, הסביבה שלי מקבלת ופתוחה, אבל ההורים שלי נשארים בחושך מעצבנים.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות