נכנסתי לחוב עצום הקרוב למאה אלף ש"ח.
אני יום יום עוד מעקלת עם עצמי שאני רק בת 23 והכנסתי את עצמי לבור כזה.
אני באמת מנסה להסתכל על הצד החיובי ולומר שמכאן אפשר רק לצמוח ושלמדתי את הלקח מוקדם מאשר מאוחר ואני אצא מזה ושיש מקרים גרועים יותר.
אבל זה לא העניין(אולי רק חלק).
אני ואמא שלי גרות לבד.
אתחיל בזה שאמא שלי היא הדבר היקר לי ביותר וכל דבר שרק יכלה היא נתנה עזרה והייתה לצידי אבל אף פעם לא היה לה "כח" אליי והיו לה מצבי רוח משתנים. (חשוב לי לציין שבחיים היא לא התעללה בי).
סיפרתי לה על ההלוואה והיא מיד ניסתה למצוא את הדרך לעזור לי ומכיוון שהריבית אצלה היא יותר נמוכה היא לקחה הלוואה שתכסה את שלי במיידית ובכך אני מעבירה לה כל חודש כסף לכסות את ההלוואה עם ריבית מופחתת יותר.. אין מה לומר עם כל זה שהיא אמא שלי..זה לא מובן מאליו.
אבל ויש אבל! אין לה כח אליי בכלל.. בגלל שזה רק אני והיא.. אני מרגישה שכל העצבים שעוברים עליה היא מוציאה עליי, ושהיא מרשה! לעצמה! להתנהג איך שהיא רוצה,מכיוון שהיא מבינה שמבחינה כספית בקרוב לא אוכל לעזוב את הבית ולהיות עצמאית, ונשבר לי הלב לומר זאת, אבל אם כל זה שהיא עזרה לי בעניין ההלוואה.. אני מרגישה שהיא "שמחה" שאני בסוג של מצוקה ומנסיבות אלה אין לי ברירה אלא להישאר לגור איתה בבית יחד.
אין לי משפחה גדולה ובעיקרון יש לי רק אותה ונקרע לי הלב שזה המצב ולא.. אי אפשר לבוא ולשבת איתה ולדון במצב.. כי היא תמיד תחשוב שהיא צודקת ואם לרגע לא,היא תסיים את השיחה.
אם הגעתם עד לשורה הזאת אני מאוד מעריכה את זה ואני יותר מאשמח שתעזרו לי!
אני צריכה אתכם.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות