אני בן 27 ,הייתי תמיד תלמיד מצטיין ובכל מסגרת שהייתי הצטיינתי. בתיכון הרחבתי 5 יחל כימיה פיזיקה ביולוגיה מתמטיקה 700+ ,יכולות למידה יש בקיצור . אחרי השחרור מהצבא הייתי דיי בטוח שאלך לתחום שמעניין אותי משפטים חשבונאות בתל אביב . ההורים שידעו שאני ריאלי ניסו ממש לשכנע ללכת לכיוון הנדסה , בכל הזדמנות ניסו להפגיש אותי עם אנשים ,להסביר שלימודים עמוסים ולא משתלמים . כשהגעתי לנקודת ההחלטה הקשבתי להם , חודש לפני הלימודים ממש הרגשתי חרדה ודיכאון מהלימודים הקרובים - בחרתי הנדסת מחשבים וממש פחדתי מהלימודים ושלא ארצה ללמוד . בחודש הראשון היה בסדר איכשהו ואז מצאתי את עצמי יושב בחדר נתקף בחרדות ומחשבות פסימיות ונכנסתי לדיכאון לא רציתי להכיר אנשים כעסתי על ההורים וכעסתי על זה שעברתתי לעיר אחרת והתרחקתי מהמרכז , בסיום הסמסטר החלטתי לעזוב . הייתי סמוך ובטוח שאבחר באופציה שרציתי למרות שכולם אמרו שלא כדאי ואז שוב ניסו לגרום לי ללכת להנדסה - אמרו לי שהנדסת תעשיה וניהול פרקטית ןתתאים לי וזה כדאי . חזרתי שוב לאותו המקום השנה הראשונה עברה איכשהו בסדר אבל השנה הנוכחית עברה בצורה מזוויעה , לא למדתי הרבה מחוסר רצון ומוטיבציה , בתקופת המבחנים לא הצלחתי ללמוד לבד וכל פעם חיפשתי סיבות למה לא לגשת , דחיתי למועדים מיוחדים ויצרתי סמטוחה בכל המערכת שעות. בתקופת מבחנים האחרונה ניסיתי לעשות משהו ונצמדתי לאנשים שלומדים ופתאום למדתי יותר טוב אבל לא הצלחתי ללמוד אם לא הייתי ליד אנשים. זה משגע אותי שהגעתי למשבר מוטיבציה בו אני שואב את הדלק מאנשים שליד כשפעם אני הכי אהבתי ללמוד ( כנראה בגלל שהייתי במסגרת והייתי חייב ) ולא הייתי צריך שום דלק מאחרים הייתה לי מוטיבציה והייתי ממוקד מטרה . אני ממש סובל כל תקופת הלימודים מלא כעס אם עשיתי בחירה נכונה מצד שני מי מבטיח שהאופציה האחרת עם כמה שנראה לי הייתי מתחבר נראית לי טובה יותר . אני כבר מסיים שנה שניה לזרוק באאמצע מרגיש טעות אבל איך מוצאים מוטיבציה כשאין ??
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות