אז ככה...זה התחיל הזה שעברתי בית ספר , ממקום רחוק לאיזור המרכז ואז הסגנון היה אחר לגמרי , אנשים יותר חברותיים אליי , אבל לי קשה עם זה וזה כזה מוזר לי, בכל מקרה כל הזמן ההורים שלי אמרו שזו רק ההתחלה ובלה בלה בלה מה שכל ההורים אומרים ובקיצור אמרו להמשיך ולנסות להתחבר, לא ממש הצלחתי להתחבר , אבל ילדות מהכיתה כן התחברו אלי, בכל מקרה בהפסקות הייתי מאוד שקטה, לא מצאתי ממש נושא שיחה איתן וגם לא היה לי ממש מעניין ,עד שיום אחד ילדה מהכיתה רצתה שאאמן אותה ( אני מתאמנת ולומדת על כושר ותזונה) והיא צירפה עוד ילדה מכיתה י , אני זרמתי ולא ממש הפריע לי, ואז התאמנו ואז בחזרה הביתה אני והיא היינו באותה הדרך ודיברנו וממש התחברתי אליה שתינו מצחיקות וזורמות כאלה ואפילו כשהגענו הביתה המשכנו לדבר מהווצאפ ואז גם בשעות הבית ספר הסתובבנו והיה לי באמת כייף ואז הגיעו תקופות שהיא עברה דברים משל עצמה , כל מבחינה חברותית היא עברה המון והיה לה קשה ורציתי להיות שם לצידה והיא פשוט התרחקה ונשארתי לבד... זאת הייתה תקופה שכבר לא הפריע לי שאני לבד ודווקא היה לי כייף , אז פשוט מצאתי לעצמי פינה בבית ספר והייתי שומעת שירים בלי שיראו ( כי אסור טלפונים ) בכל מקרה התקופה הזו נמשכה 3 חודשים עד סוף שנת הלימודים ועכשיו בחופש הגדול לא דיברתי עם אף אחת מהן , חוץ מהילדה מכיתה י׳ שמרתי איתה על קשר אנחנו גם נפגשות , אבל אני מתחילה לחשוב שיש איזו בעיה אצלי כי פתאום נמאס לי להיפגש איתה ונמאס לי לדבר איתה ובשיחות שלנו היא מרגישה את זה ואני יודעת, אבל כאילו בטבעיות שלי אני מרחיקה אותה ואני לא יודעת ממש למה עד שיש לי חברה אמיתית אני מרחיקה אותה ממני זה ממש מוזר , יד לי בעיה כלשהי, למה אני תמיד מעדיפה להיות לבד וקשה לי להתחבר למישהו
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות