קשר מהעבר שרודף אותי, ליצור איתה קשר ולהתנצל?

אני סוחב איתי כבר תקופה עניין מהעבר שמעיק עליי, ואני חייב לשתף ולפרוק.

אז ככה, לפני כ5 שנים הייתי בקשר עם מישהי נחמדה בגילי. יצאנו חודשיים וראיתי שאני לא כל כך מתחבר אליה אז חתכתי.
לאחר מכן, כל כמה שבועות או חודשים היא הייתה שולחת הודעה ואומרת שהיא מתגעגעת. הייתי מגיע אליה בידיעה ברורה מה הולך לקרות ואחרי שהיינו מתחילים להתנשק ולהתחרמן היא הייתה שואלת אם חזרנו ובתור ילד מפגר בסיטואציה הזאת כמובן שהייתי אומר כן ברור רק כדי שיהיה סקס.. הייתי מסכים להכל. אחרי זה הייתי נפרד ממנה כמו בן זוג ואומר שנדבר, ואז הולך ומתעלם ממנה ומההודעות שלה במשך כמה ימים. בסופו של דבר הייתי זורק אותה שוב בתירוצים הכי מפגרים שיכולים להיות "אני לא פנוי לקשר, אני עמוס בצבא וכו". שיא הזלזול והאטימות הרגשית.

אני מתבייש לספר אבל בנוסף ביני לבין חברים שלי הייתי צוחק עליה שהיא לא מבינה שהיא סתם סקס בשבילי וכל פעם הולכת שולל ונופלת באותו פח. יותר מהסיפוק המיני הייתי מקבל פה בוסט לאגו והערכה חברתית וזה היה מרים לי והופך אותי לעוד יותר חרא ממה שהייתי. עד שהכרתי אותה הייתי די חסר ביטחון ועם ניסיון מיני מוגבל ולשחק בה גרם לי להרגיש גבר וזיין.

בקיצור, אחרי כמה פעמים כאלה היא הבינה את הפרנציפ ויומיים אחרי שזרקתי אותה בפעם השביעית אולי בטלפון כשהיא בוכה ובקושי מצליחה לדבר, היא ניתקה איתי את הקשר וחסמה אותי בוואצאפ ובפייסבוק. כמה חודשים אחרי עוד לא עיכלתי שהיא באמת חתכה ופניתי אליה הפעם ביוזמתי בסמסים עם ציפייה לסקס, וקיבלתי תשובה שאניח לה ולא אפנה אלייה יותר לעולם. המשכתי בחיי בלי להתרגש יותר מדי.

עם הזמן התבגרתי (אני מקווה) והתחלתי להרגיש רע עם איך שהתנהלתי בקשר הזה. הסיפור הזה מגיל 20 עדיין מייסר אותי ואני מוצא את עצמי חושב עליו הרבה ומתבייש בהתהגות שלי. במערכות יחסים הדי מועטות ומוגבלות שהיו לי מאז הקפדתי להיות אמיתי ולא להוליך שולל, לא שזה עזר להן להתפתח יותר מדי. אני מניח שחוסר היכולת שלי להחזיק קשר היא סוג של תגמול וקארמה מהיקום על הרוע שהפגנתי והסבל שגרמתי.

עברו מאז 5 שנים ותחושות האשמה עדיין לא מניחות לי ומייסרות אותי. אני חושב כבר הרבה זמן על לנסות בכל זאת ליצור קשר עם אותה בחורה למרות המסר הברור ממנה, להתנצל ולהבהיר לה בדיוק איך אני מרגיש כיום. לא מתוך ציפייה לקבל משהו אלא כדי לסגור מעגל ושהיא תדע שאני מצטער ומתחרט שפגעתי בה ואולי גם הרסתי את האמון שלה בגברים ובמערכות יחסים בכלל. זה משא כבד ואני מתקשה להמשיך ולשאת אותו לבד.

היה לי חשוב לפרוק ואשמח לשמוע מה אתם חושבים וחושבות. האם הדבר הנכון הוא לפנות אליה ואיך אוכל להשתחרר סוף סוף ולהמשיך הלאה.