איך להתמודד עם קנאה? חרדת נטישה? צורך להרגיש בלעדיות? האם יש אהבה שמתאימה לי בעולם?

היי חברים. ראשית כל בקשה - מאד לא פשוט לי לכתוב את השאלה שלי. היא כל כך מביכה אותי וגורמת לי לאי נעימות. אנא פשוט תשתדלו לא לשפוט לשלילה ולעזור לי אם אתם מסוגלים.
אז ככה. אני גרושה כמה שנים. שני ילדים גדולים עצמאים. בזוגיות כשלוש שנים. יתומה. ללא משפחה. לצערי כמעט ללא חברים וחברות. יש לי מעט קרובי משפחה רחוקים ומעט קבוצות חברתיות אבל מינון המפגשים ממש דל. חווה די לבד את החיים.
הבעיה שלי היא שאני לא אוהבת את הילדים של החבר שלי. מקנא ומרגישה רע עם עצמי. אני לא רוצה לגרום לריחוק ביניהם אבל לא מסוגלת לפרגן בכלום. אני מרגישה שהנוכחות שלהם פשוט פוגעת לי בשלוות החיים ומכניסה לתוכי לחץ ומועקה.
אני לא רואה אותם אבל בכל פעם שהחבר והילדים נפגשים אני חווה משבר. מדמיינת איך הם מבלים יחד, צוחקים נהנים, הולכים לארוחת שישי בחיק המשפחה שלו שהיא מאד רחבה וגדולה (מה שלי אין לצערי או בקושי יש) וכן הלאה. אני מרגישה כמו ילדה קטנה שרוצה לזכות בכל הקופה ונלחמת על המקום שלה ורע לי עם החוויה הרגשית הזו כי מבחינה הגיונית אני מבינה שזה טבעי ונורמלי שהחבר ירצה לבלות עם ילדיו ולהרעיף עליהם אהבה.
לצערי המאד רב אני לא מסוגלת לדמיין שהם יסעו לנופש יחד. בעבר לפני שלוש שנים הם נסעו ועברתי סבל. אני מונעת ממני ומהחבר לנסוע יחד לנופש רק כדי שלא ארגיש רע מצפונית שלנו מותר ולו ולילדים שלו אסור.
לפני כמה ימים החבר שלי שאל אותי אם בא לי לנסוע למזרח לתקופה של שבועיים. נענתי בחיוב ואז הוא שיתף אותי בכך שהוא מרגיש ייסורי מצפון ושהוא ירצה לנסוע גם עם הילדים לנופש אולי ליוון. נתקפתי בלחץ ואמרתי לו שאני מעדיפה לבטל את הנסיעה שלנו אם תג המחיר הוא שהוא יסע גם עם ילדיו.
בעבר ניסיתי כמה פעמים לעזוב אותו כיוון שמבחינה מצפונית לא היה לי שקט. הרגשתי פחד, לחץ, מועקה, דיכאון, ייאוש. העדפתי לא לפגוע בי ובו ופשוט לשחרר. אני הרי לא יכולה ולא רוצה להפריד אב מילדיו אבל הקנאה והלחץ והצורך שהוא יהנה רק אתי ולא אתם מאיימים עלי.
אני נורא עצובה.
אני מרגישה שכל מערכת זוגית שהיתה לי היתה עם תג מחיר כבד מידי לנפש העדינה השברירית שלי.
בעלי רצה להיות עם נשים נוספות ולכן התגרשתי. בנוסף לא אהבתי לשכב אתו. הרגשתי שהוא היה אונס אותי ולא עושה אתי אהבה.
שני בחורים רווקים שאהבתי ראו אותי כאוביקט מיני בלבד דבר שגרם לי להרגיש נורא. האהבה הראשונה שהיתה לי כשהייתי נערה לא התאימה לי. החבר היה סגור מופנם שקט וחיפשתי חיות בקשר. הרגשתי שהוא ממית אותי.
וכן הלאה.
שאלותיי ומחשבותיי הן:
1. האם יש מישהו בעולם שיכול להתאים לי?
2. האם יהיה לי קשה עם כל גבר?
3. האם אפשר להתגבר על רגשי קנאה וצורך להרגיש בלעדיות כמו שיש לי?
4. למה אני מרגישה את כל מה שאני מרגישה?
5. איך אפשר להתמודד עם רגשי אשמה גדולים שלא מרפים? עם בדידות וחרדת נטישה?
תודה מקרב לב לכל אחד ואחת שמנסים לעזור ולייעץ.
שנה טובה.