אני מרגישה עצבנית לאחרונה כאילו חסר לי משהו מתעצבנת משטויות, איך להיות רגועה?

זה התחיל לפני כמה שנים בגלל משהו שאני לא מעוניינת לדבר עליו.. משהו די מטומטם. (לא לשאול) התחלתי להיות עצבנית יותר.. למרות שמאז שהייתי קטנה הייתי קצת מרוקו.. התחלתי להתדרדר להלחם בעצמי בבכי עם כוסות של אקונומיקה שערבבתי עם פטל. לכתוב כל הזמן מכתבי שנאה לאנשים.. ולהתחרט ברגע האחרון.. הייתי עושה הרבה דברים מפגרים.. אני נורא אוהבת את השקט של לבד בלי אנשים הייתי מעשנת לבד וגם חותכת בעבר.. אבל דיי שמרתי את הדיכאון והכל הסיגריות והדברים האלה לעצמי ולא סיפרתי לאף אחד אז הפסקתי לקראת הקיץ כמה חודשים לפני.. לפני כמה חודשים היה לי פיצוץ של רגשות או משהו ועשיתי את הצעד שחיכיתי לו לצערי יותר מידי זמן ולקחתי בין 30 ל40 ומשהו כדורים מכמה סוגים. אחרי כמה דקות כמובן שגילו אותי הלכתי לבית חולים. ההורים שלי היו בהלם נראית להם כול כך מאושרת ואדם שונה ממה שהם מכירים אותי. ( כמה שזה עצוב שאנשים מכירים כול כך מעט ממני) איכשהו גרמתי להם להאמין לי שאני בסדר בבית חולים ושחררו אותי יום אחרי הסברתי להם שזה מבעיות עצבים ושינה שיש לי ולא באמת רציתי לעשות את זה וכל זה בתוספת חיוך מזוייף שאני נחנקת מבפנים. ( אני שקרנית מצויינת) בכל זאת שמו לי פסיכולוג אחרי כל השנים שהציעו לי אחד עכשיו הייתי חייבת בגלל הרווחה. והחלטתי שאני לא יכולה לזרוק את החיים שלי ככה שיש לי עוד מה לתרום. בזמן נקודת המשבר האחרונה כל הזמן חשבתי רק על עצמי.. ( היו לי נקודות שבירה יותר גדולות פשוט האחרונה הייתה זו שבאמת לא ראיתי אור יותר או סיבה ) אני רוצה להיות פתוחה לשינוי כי אני יודעת שיש אנשים שחווים כל יום דברים הרבה יותר מעיקים ממני ואני בכיינית. אני רוצה לנצל את החיים שלי ואני בנאדם מאמין וכנראה יש סיבה שלא הצלחתי.. מה שכן גם שאני הולכת לפסיכולוגית קשה לי נורא להפתח.. אני לא סומכת כל כך על אנשים בכלל גם על מי שממש קרוב אליי.( אני אוהבת לתת לאנשים את ההרגשה שאני פתוחה איתם לגמרי והחברה הכי טובה שלהם בזמן שהם לא יודעים דבר עליי) אני רוצה להפתח אבל יש משהו שעוצר אותי כמו מין חומת ביטחון שהצבתי לעצמי שהיא בלתי ניתנת לשבירה. חומה מכל האבנים שזרקו עליי. ( אני הייתי נפגעת מהר יותר פעם) ואני לא מצליחה כבר עברו חודשיים מאז הניסיון ההוא.. ומצאתי את עצמי עוד פעם משקרת לכולם. גם שאני בוכה אני משקרת. ואני אף פעם לא בוכה.. אני מרגישה עצבנית על שטויות באמת על דברים מטומטים חייבת להגיב על כל דבר שמעצבן אותי לדבר כמו בהמה זה ככה כבר יותר משנה וחצי אולי. התחילו לחשוב שנהייתי פרחה. למרות שאני לא כזו בכלל. אני איכותית ולא אתנהג כמו שרלילה בחיים שלי אני לא אשפיל את עצמי כדי לרצות אנשים. אני רוצה טיפ איך לסמוך על אנשים ולהיות יותר רגועה ומאושרת. לדעת לנשום לפני שאני מרגישה את כל הדם מגביר את המהירות בוורידים כדי שאוכל להרביץ למישהו חזק יותר. אני רוצה להיות שלווה יותר וככה גם להיות מאושרת יותר.