קראש ראשון
אני לא יודעת מה עובר עליי. עוד שישה ימים יש לי יום הולדת 14, ואני בזמן האחרון נמצאת בסערת רגשות קשה. אני לא יודעת אם אני מאוהבת, או שזה סתם.
אני לא רוצה לבוא לבית הספר בגלל זה. אני רק רוצה להתחמק מאותו הילד, לא לראות אותו ולא לשמוע אותו.
כל פעם שהוא מסתכל עליי, אני מפנה את המבט. כל פעם שהוא קורא לי, קופץ בי משהו ואני פשוט לא יכולה להסתובב אליו ולענות. לפי מה שראיתי בסרטים ולפי השאלות שראיתי כאן ועל חלקן הגדול גם עניתי - ככה לא מרגישה אהבה. אהבה זה כשאותה ילדה שמאוהבת, היא רק רוצה להסתכל על אותו הילד ולהיות איתו - אבל אני לא מרגישה ככה. אצלי זה לגמרי הפוך - אני רק רוצה להתחמק ממנו.
בגללו אני לא יכולה לבוא לבית הספר, קשה לי לצאת מהבית בידיעה שיש לי שיעור שאותו הילד לומד איתי ואני אצטרך לראות אותו. כל פעם שאני עוברת במסדרון, אני מנסה להימנע מקשר עין עם אנשים במחשבה שיש מצב שאותו הילד יעבור לידי. אני חושבת עליו כל הזמן אבל לא בקטע של "רוצה להיות איתו" - אלא בקטע של "איך אני אלך מחר לבית הספר אם הוא שם".
אני לא יכולה, קשה לי. קשה לי ללמוד בגלל זה, קשה לי להתרכז. בבקשה תעזרו לי ואל תתעלמו מהשאלה :(
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025