אני בן 19 וחייב לציין שנורמלי לחלוטין. יוצא, מבלה עם חברים ומשתלב יפה בשגרה נורמלית.
מגיל קטן אני התחלתי לשמוע קולות בראש שלי.
הקולות האלה מביאות מחשבות משל עצמם וזה מגיע למצב שאני מתווכח עם עצמי במחשבות שלי.
הקולות שבראש שלי שואלות אותי שאלות כבר מגיל קטן זה מגיע למצב שאני חושב כבר מגיל 10 על יום מותם של הוריי ומה אעשה אחר כך? הקולות יכולות להיות חולניות ברמה שהן מנסות לגרום לי לחתוך לבן אדם את הצוואר, הן גורמות לי לחשוב ברחוב שכולם מסביבי הם אנשים רעים ואני שומע קולות של "לשרוד" "להגן" והתפיסה שלי מידי פעם משתנה בזה שאני אוטומטית הולך מהר ברחוב בשביל לשרוד, מסתכל לצדדים לפחות 6 פעמים בדקה ומבחין באנשים בצורה שונה.
הקולות שלי גם חכמות. הן גורמות לי לחשוב בצורה שונה על העולם ומתחילות לשאול אותי שאלות על העולם שאני פשוט לא יודע איך לענות עליהם. שאלות כמו "לאן הנשמות של בני האדם הולכות ואיך זה שאי אפשר לראות אותם והם מסוגלות לראות אותנו" או שאלות של "איך לאדם אחוז דיבוק יש כוח רב יותר מבן אדם אם הוא אוחז בגופה כמו שאנחנו אוחזים" ושאלות כאלה..
אני חושב שיש לי מספר רב של קולות בראש גם מפני שחלקן רעות, חלקן חכמות ונבונות וחלקן טובות.
אני יכול לשמוע דברים רעים וטובים בו זמנית ואפילו ויכוח במחשבות שלי בינם מבלי שאני מעורב בזה.
אני אדם מאמין אבל חילוני לחלוטין. לא מרבה בדברי תורה ולא ממש מאמין בנשמות, ברוחות ובעולם הבא אבל את המקרה שיש לי אני לא יכול להסביר.
הרי אם היה מדובר במחלה נפשית לא הייתי מתנהג בצורה כל כך נורמלית בסביבה של אנשים ואני לא לוקח ולא לקחתי בחיים שום כדורים ולא דיברתי עם זה על אף אחד.
אני לא סובל בשום כאבים פיזיים או נפשיים אבל מה שכן זה שאני לא יכול לעצור את הקולות שבראש שלי מלדבר.
עד עכשיו פשוט זרמתי איתם ונתתי להם לדבר איתי, לשאול ולהגיב על דברים ואפילו התיידדתי עם חלקם ואני מדבר לעצמי במחשבות בלשון רבים בלבד.
כי אני יודע.. אני יודע שאני לא נמצא שם לבד.
מישהו יכול לומר לי מה אפשר לעשות עם זה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות