טוב אז כמו שראיתם בכותרת, אני מרגישה שהמשפחה שלי ממש לא מה שהיא הייתה פעם. היא אפעם לא הייתה לפי הספר או מושלמת אבל זה הגיע למצב שרק תנו לי לא להיות בבית, אני בורחת מפה בכל אפשרות, ממציאה שיש לי ימי הולדת, פעולות, לוקחת אוטובוס שעושה סיבוב של חצי שעה במקום של עשר דק׳ עד לבית וכל דבר אחר...
אמא שלי יודעת שאני לא אוהבת להיות בבית ופעם גם ניהלנו שיחה על זה אבל זה היא מכחישה את העניין הזה. יש לי חיי חברה ולמזלי יש לי הרבה אפשרויות לברוח מפה, אני תמיד בורחת לסבתא שלי אני שם כמעט כל היום. עד כאן זה נראה קל נכון? אז לא זה לא. כי אמא שלי שונאת שאני מחוץ לבית, היא מבטלת לי דברים היא כועסת עלי היא מחפשת סיבות לריב איתי רק כדי להעניש אותי שלא אוכל לצאת מהבית כאילו שזה התחביב שלה. המצב הכלכלי שלנו ממש התחיל להתדרדר בשנה האחרונה, לא היינו עשירים אפעם אבל ממש לא כמו המצב של עכשיו. כל הלחץ הכספי יוצא עלי זה לא משנה כמה אעזור אפילו עם הכסף כלום לא מספיק! אני מותשת כבר מלספור את השנים עד הצבא, אני מותשת כבר מלהמציא תירוצים, מותשת מלחפש חיים, כל החברות שלי ככ אוהבת להעביר שישי שבת בבית וככ אוהבות לנוח בבית או לא ללכת לבצפר, אני שונאת חופשים זה הסבל הכי גדול שלי! אני מרגישה מדוכאת כבר. כל היום אמא משתפת אותי במצב הכלכלי שלנו וביקשתי ממנה להפסיק לשתף אותי כי מה שקורה זה שאני הולכת לבצפר עם אבן על הלב בכל בוקר. אני יודעת שאמא שלי גם בנאדם שצריך לפרוק אבל ישלי את הצרות שלי כמו לכל מתבגר אני לא יכולה לשאת את הכל!! כל דקה שאני בבית אני מתפללת שיגיע כבר מחר. אני כן רוצה שהתפיסה שלי תשתנה אני רוצה שיהיה לי טוב שיהיה לי מקום מפלט שזה הבית שלי, ולא מקום מפלט מהבית שלי. אני סובלת ברמות. המשפחה שלי באמת מתפרקת, כל היום רבים פה. אני אוהבת את אמא שלי אבל עם השנים אנחנו רק הולכות ומתרחקות. אשמח אם תעזרו לי!
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות