איך להתמודד עם אובדן ולחץ בעבודה?

לאחרונה התחלתי תפקיד חדש בעבודה, תפקיד מפתח,
תפקיד שנזרקתי אליו למים ואני לא מרגיש מספיק בשל ובטוח בעצמי עדין.
יש לציין שהגעתי לתפקיד הזה לאחר שנה בתפקיד אחר בחברה והחליטו לתת לי את התפקיד הנוכחי כיוון שסומכים עליי והיו מרוצים ממני מאוד עד כה.
לאחרונה, בעקבות הלחץ הרב שיש עליי אני מתחיל לבכות בבית ללא שום סיבה הגיונית שנראת לעין - דבר שלא קרה לי בחיים, גם במצבים אחרים של לחץ - מעולם לא בכיתי. חשוב להדגיש שבדרך כלל אני לא בן אדם שבוכה או מראה עצבות גדולה, גם לא באירועים כמו הלוויות וכו'.

בזמן הבכי, יש תופעה שחוזרת על עצמה - אני מתחיל לחשוב על אבא שלי ואומר לעצמי ש "הלוואי ואבא שלי היה כאן - הוא בטוח היה יודע להגיד לי את הדבר הנכון."
אבא שלי נפטר לפני שנתיים לאחר שהיה חולה במשך תקופה ארוכה. יש לציין שאני בן יחיד ומבחינתי אם היו שואלים אותי מה הדבר הכי חשוב לי בחיים תמיד הייתי אומר "אבא שלי". בשנה האחרונה לחייו שהוא כבר היה פחות עצמאי ובמצב פחות טוב, עזבתי הכל ונשארתי איתו בבית על מנת לעזור לו ולהקל עליו כמה שאפשר.

בנוסף, יום לפני שאבי נפטר, היינו בבית הוא ואני, בזמן הצהריים הלכתי לנוח מעט וסגרתי את הדלת בחדר (דבר אשר לא עשיתי מעולם בשנה הזאת שנשארתי איתו בבית) ותוך כדי שינה שמעתי אותו צועק לי שהוא מרגיש שהוא עומד ליפול ורצתי אליו, לצערי פספסתי במאית השניה והוא נפל.. לאחר מכן פינו אותו לבית חולים לאור מצבו הכללי - אך מהנפילה עצמה לא נגרם שום נזק.
אמי ואני נסענו איתו לבית החולים והחליטו להשאיר אותו ללילה. אמי נשארה בבית החולים ואני חזרתי הביתה ותכננתי לחזור למחרת בבוקר.
יום למחרת כאשר הגעתי לבית החולים נמסר לי שאבי נמצא בחדר הלם לאחר שהחל לרעוד מסיבה כזאת או אחרת (דבר אשר היה קורה גם בבית ולאחר מספר דקות היה עובר אך מעולם לא מצאו הסבר) - יש לציין שכל עוד אבי היה חולה, עקב מצבו, היה אסור לעשות לו הרדמה כללית. אנחנו חושבים שבחדר הלם הרדימו אותו על מנת לנסות לטפל בו.
בפעם הבאה שראיתי את אבי הוא כבר לא היה בקו המציאות - הוא לא הבין איפה הוא ולא נשמע להוראות הרופאים ולנו - דבר אשר לא היה מעולם - גם כשהוא לא הרגיש הוא תמיד קרא את המציאות נכון וכפי שהיא והיה צלול לחלוטין.
לאחר כשעתיים בערך אבי נרגע קצת ונרדם ונשארתי איתו לבד בחדר בזמן שאמי הלכה לאכול - לאחר כשתי דקות כל המוניטורים החלו לצפצף והוציאו אותי מיד מהחדר. לאחר המתנה של כשעתיים בערך הודיעו לנו שהוא נפטר.

אני מרגיש אשמה בנוגע לזה שאבא שלי נפטר - גם בעקבות זה שנשארתי איתו לבד בבית ולא הצלחתי למנוע את הנפילה שלו וגם בזה שהייתי איתו בחדר בזמן שכל המוניטורים התחילו לצפצף ולא זיהיתי שום דבר חריג בזמן.

בסופו של יום אני חושב שהלחץ שאני חווה בעבודה גורם לעובדה שעוד לא התגברתי על כך שאבא שלי נפטר והאשמה העצמית לצאת החוצה והכל מתבלגן לי בראש ברגע אחד.

אני לא כל כך בטוח איך להתמודד טוב עם הלחץ ועם האובדן.

אודה לעזרתכם ותודה על הקריאה :)