היי, באמת שאני שונא לצאת כזה שמרחם על עצמו אבל חשבתי שאולי יוכלו לעזור לי פה.
אז אני בכיתה יא (בן 16 וחצי) וחוץ מ3 ידידות אין לי חברים.
אני אפרט, עד סוף כיתה ט היו לי מלא חברים (הייתי בחבורה כלשהי), אבל הם התחילו לשבת על נרגילה כל יציאה ולא רציתי להיגרר אז לאט לאט ניתקתי את הקשר כמו מטומטם.עכשיו, בכיתה י׳ לא הייתה לי בכלל חבורה להסתובב איתה והרגשתי בודד, בסוף י׳ כן הכרתי כמה חברים ונהיינו חברים ממש טובים (נסעתי איתם ועם החבורה שלהם לאילת,הלכנו קבוע ביחד למכון), אבל כשהייתי איתם באילת ובכל מיני מצבים, הבנתי שאני לא אוהב את איך שהם מתנהגים (מתלהבים וילדותיים כאלה) ואז משום מקום-כמה מהם פשוט התחילו להבריז לי מיציאןת ופעם אחת אפילו חיכיתי כבר בתחנת רכבת כדי שנסע לתל אביב והם ביטלו, אחרי שכמה מקרים קיצוניים כאלה קרו החלטתי שזהו, אני לא רוצה להיות איתם בקשר יותר, אז אנחנו רק אוצרים שלום אחד לשני עכשיו בבית ספר.
וכרגע יש חבורת בנים בבית ספר שאני מסתובב איתה וכן כיף לי להיות איתם, אבל הם ממש סגורים, הם באו לתיכון מחטיבה אחרת כך שהם כבר ביחד לפני, הקטע זה שאני מרגיש שהתחברתי לכולם שם ואז אחרי הבית ספר הם פשוט לא מזמינים אותי לשום יציאה, וכל ערב שישי אני לבד בבית, ודיי נמאס לי, אני לא מבין מה לא בסדר בי! (זה לא שאני מכוער או מוזר כזה, אני נורמלי, ואני לרוב מחייך ומנסה להיות חיובי).
ולאחרונה, אף אחד (כולל הידידות שלי) לא מתייחס אליי, פשןט חלק אומרים שלום וזהו עסוקים בשלהם, אני מבין שאני לא מעניין אף אחד , אבל כמו כל בן אדם אני גם רוצה שיאהבו אותי ויתנו לי תשומת לב וזהו, אני מרגיש לבד ואני מסתובב לבד בבית ספר, שונא את העיר שלי ובא לי לעוף מפה כבר וואיי..לא יודע, בגלל שנכנסתי לדכאון מזה (הסיבה הראשית) ועוד כמובן הרבה דברים של גיל ההתבגרות, התדרדרתי בלימודים.
מה לעשות, יש לכם טיפים למציאת חברים אמיתיים? בשיא הרצינות בבקשה, אני צריך לפעמים לפרוק דברים לחברים (ולא להורים).
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות