איך להחלים מתקיפה מינית בתקופה הילדות?

שלום לכולם כמו שכבר הבנתם מהכותרת אני קורבן לתקיפה מינית על גבול האונס שהייתי בערך בן 8-9 ע"י אח גדול של חבר טוב שלי...
במשך המון שנים אני מאמין שהמוח שלי הדחיק את זה, מעבר לעובדה שלא סיפרתי לאף אחד כולל ההורים בתקופה ההיא, נהייתי הרבה יותר דכאוני וסוג של התבגרתי ממש מהר, גיליתי בגיל מאוד מוקדם את המיניות שלי, הייתי הרבה יותר עצבני וימים שיחלתי לא לקום למחורת היו בלי סוף..
למרות כל זה הייתי תמיד בחור חברותי עם המון חברים והייתה לי אחלה ילדות בדיוק כמו כל נער מתבגר אחר, מסיבות, חברות ולילות מדהימים עם חברים טובים לא הבנתי כמה כל מה שקרה לי בגיל כל כך צעיר השפיע עליי עמוקות והמוח שלי המשיך להתכחש להכל, כאילו לא הייה מוכן עדיין להתמודד..
שהגעתי בערך לגיל 18 וכמו כל צעיר אחר זה הגיל שמתחילים להיות בקשר יחסית רציני ובוגר עם בחורה התחלתי להבין כמה הרס עצמי יש בי וכמה רוע הייה יוצא ממני כלפיי החברה שלי וקרובים אליי, לילות של בכי מלוות בצעקות ואיומים וחרטה מיידית, בלי יכולת להבין מי זה המפלצת הזה שיוצאת ממני..
יכולתי להישאר מבודד מהעולם במשך חודשים בחדר שלי, להיות חרד רק מלצאת החוצה סתם בלי סיבה ובכללי הרגשתי שמשהו לא כל כך תקין איתי.
התחלתי מסע ארוך ומייגע של חקר עצמי של שנים ארוכות להבין מה הבעיה ולמה יש לי כל כך הרבה מפלצות בראש, המסע הוביל אותי בגיל 24 לעבור למדינה אחרת ולהפתח בזכות עצמי רחוק מכל מה שהכרתי.
רק בגיל 26 (לפני שנתיים) אחרי שצברתי נסיון חיים שעיצב וחיזק אותי בצורה חיובית
הנפש שלי כאילו הרגישה שאני מספיק חזק להתמודד עם החור השחור הזה שנקרא תקיפה מינית ומשום מקום התחלתי לחשוב על אותו מקרה 247 כאילו הוא קרה אתמול, התחלתי לבכות כל לילה רק מלהיזכר מההרגשה שהייתה לי אז, הרגשתי אפס ומושפל אבל לפחות התחלתי להסתכל לבעיה בעיניים ולהתמודד איתה, נפל לי האסימון על כל כך הרבה דברים והתנהגויות שהיו לי, דפוסים הרסניים, קושי ביצירת אינטמיות אמיתית, קושי בלסמוך על אנשים ובני אדם ועוד המון המון דברים.
כחלק ממה שחשבתי שיהייה נכון לי לתהליך החלמה ובשביל ולהוריד ממני את העול הכבד הזה סיפרתי לאנשים הקרובים אליי על המקרה ההוא בגיל 8.. סיפרתי לכמה חברים קרובים אבל הכי חשוב סיפרתי לאבא שלי, לקחתי אותו לשיחה בקושי הצלחתי להסתכל לו בעיניים אבל סיפרתי את כל מה שקרה, אולי אחד הדברים הכי קשים שעשיתי וזה התלווה בבכי ובקושי עצום אבל ההקלה הייתה אדירה, כאילו אני סוף סוף לא סוחב את כל זה לבד ואני יכול להגיד בפה מלא שאני קורבן תקיפה מינית..
עשיתי דרך כל כך קשה וארוכה בשביל להגיע לתובנות האלה אבל אני פונה אליכם כי אני מרגיש שיש דברים שאני לא מצליח לתקן עדיין דברים שטמונים כל כך עמוק בנפש שאין לי מושג אם אצליח לתקן, יש לי עדיין חרדות ועדיין ימים שחורים של דכאון.
תמיד הייתי הפסיכולוג של עצמי אבל אני הייתי ממש שמח לשמוע אנשים אחרים אולי שעברו משהו דומה ואיך הם מתמודדים עם זה? על הדרך שהם עברו ועל הריפוי שלהם..
תודה רבה על הקריאה