הגעתי למצב שאני פשוט שונא את המשפחה הגרעינית שלי... ואני חי איתם מתוך אינוס

אני בן 29 וגר עם אבי ואחותי.. נתחיל מכך שכבר יצאתי מהבית.. שכרתי דירה יותר נכון חדר.. לא המשכתי מכוון שעזבתי את עבודתי מרצון חופשי שלי. עבדתי בתור שומר בערבים במשך שנה ושלושה חודשים.. מכיוון שבאותו מקום היו אנשים מדהימים המשכתי כל התקופה הזאת. ברגע שהחלטתי לנסות להתפתח מבחינה אישית ולשכור דירה.. הבנתי יותר טוב את המשפט "לא טוב היות האדם לבדו" לפעמים הייתי מתעורר מוקדם והייתי צריך לשרוף זמן עד 6 בערב כשיתחיל יום העבודה.. לשרוף זמן לרוב כרוך בכסף.. גם אז היה לי את הרכב שלי.. וגם אז עישנתי 2 קופסאות ביום. עמדתי בעול התשלומים לתקופה של כמה חודשים.. ובפועל מה יצא לי מזה? כלום ושום דבר.. אתה גר במבנה שאתה לא מרגיש בו בבית.. חדר נורא קטן.. ואפילו לאונן אתה מפחד שלא יהיה ליכלוך ופדיחות. הבנתי שלא בא לי על החיים האלה לעבוד לשלם לעבוד לשלם ולחוש יותר סבל מאשר אושר. אני מקבל קצבת נכות על רקע נפשי.. אני ללא השכלה או ניסיון תעסוקתי מרשים.. כך שעכשיו למצוא עבודה שתתאים לי שארגיש בה מספיק ביטחון לשכור דירה אחרת ייקח זמן. כאמור אני בן 29.. סוג של אדם חולה.. לא יפה יותר מידיי.. אין לי דברים מיוחדים להציע למין השני.. ולכן חיי כרגע כאלה.. מנגד אחותי הגדולה רווקה בת 32.. נראית טוב, בריאה, מרוויחה טוב במשרה טובה ויציבה.. החליטה שהיא לא תעזוב את בית אבי עד שלא תכיר מישהו ותחייה איתו.. היא כבר הייתה גרה עם מישהו הגדול ממנה בשנתיים וכשזה התפוצץ עברה תקופה לא פשוטה.. ועכשיו היא בגישה של להנות ולחוות ונפגשת עם גברים/בחורים גם יותר צעירים ממני. זה כשלעצמו לא מפריע לי אבל היא לא חושבת ומכוונת לעזוב את בית אבי. כאמור בבית אבי יש רק 2 חדרי שינה שלי ושל אחותי.. ואבא שלי ישן בחדר שירות. שזה כשלעצמו לא דבר מובן מאליו.. אבל כשהיינו ילדים היינו תחת חזקתו והוא פשוט שם אותנו לגור אצל הוריו.. הוא כל פעם עם מישהיאחרת.. אנחנו סבלנו והוא חיי את חייו בשלווה. הוא אדם נורא בולט ומתבלט ווכחן ולא אדם נעים. חברים גם אין לו. גם אני לא יכול להיות בסלון בחופשיות כי זה מפריע לו בשינה. לאחותי מפריע כל דבר.. מהסיגריות שלי ועד סדר ממש על דברים קטנים ולא משמעותיים. בתקופה ששינהם לא היו בבית והייתי לבד.. פרחתי.. קיימתי יחסי מין בפעם הראשונה ועוד כמה פעמים.. זוגיות.. והכי חשוב רוגע נפשי.. ביום המקולל שבו אחותי חזרה לכאן אחרי הפרידה.. ברגע נגמרה אותה התקופה הטובה. שניהם גם אנשים נאים כך שיש להם פרטנרים בחוץ לסקס.. ואני נשאר כאן ממורמר וסובל מנוכחותם. אני מקווה שאמצע עבודה בקרוב או בכלל שמישהו מהם יצא שוב או שניהם מהשמחה אולי אתרום חי שקלים לבית כנסת כפול אלף. אבל ברצינות ואני לא מתבייש להגיד את זה.. אני שונא אותם הם פגעו באושר שלי ובשמחת חיים.. אני אדם חולה שצריך מזל כדי לפרנס את עצמו לבד ואני לא יודע מתי זה יקרה שוב.. מבחינתי לא מעניין אותי משפחה לא משפחה.. מי שמפריע לי באיכות חיים אז הוא שנוא עליי.