בהריון ולא טוב לי באף היבט כמעט. איך להתמודד?

אני כותבת כי אנשים סביבי או שלא מצליחה להסביר או שלא מבינים.
אני בהריון חודש 5 הריון מאוד רצוי, רק שהוא גורם לי להרגיש ממש לא טוב נפשית ופיזית וחוץ ממנו הכל רע בתחושתי :/

בחיי היום יום שלי אני תמיד מאוד פגועה מאנשים, מכולם בן הזוג אומנם מנסה להבין אבל יש לו איזו לקות תקשורת והוא לא מספיק מתקשר לטעמי, ולא מספיק יוזם כלום, אולי רק בדברים מאוד מצומצמים.
הרוב הגדול בא ממני.
המעט חברים שלי 4-5 בערך כל אחד עסוק בעולמו ולא יוזמים איתי כמעט בכלל, כן יש להם קשרים עם חברים אחרים, והקשר מיותר כמעט עבורי, מה עוזר לי להתראות פעם בכמה חודשים, איזה מן קשר זה בכלל,. ורק נפגשים רק אני מציעה לעשות משהו כיף ביחד.
בהריון כל זה מחריף ועוד יותר פוגע בי, מרגישה לבד, ואם לפני ההריון במשך תקופה ארוכה למדתי לחיות עם זה וללכת לבד למקומות או אפילו דברים שרציתי עכשיו מרגישה שלא יכולה. גם מאוד פוגע שיודעים שאני בהריון ולא מרימים טלפון אפילו!

אני לא יודעת איך ליצור חברויות. נקודה פשוט לא יודעת.
אני עובדת אבל גם מאז ההריון מרגיש לי שאין לי כח לזה אני רגשנית מדי, ואין לי כח לעבודה עצמה, רובה מרגיש לי מאוס ולא מה שאני רוצה לעשות, וגם השגרה של להיות מחוץ לבית 8-9 שעות ביום מעייפת אותי, אני רואה אנשים טובים בעבודה, ומדברים קצת, אבל הם בינם לבין עצמם נוצרו קשרים יותר חבריים ואני לא יודעת איך, מרגישה זרה ולא קשורה. אני כן מנסה להתעניין אבל יש גם עבודה...ועומס ולחץ...אז זה לא כמו להפגש כשיש זמן...גם אמרו לי שיש ריכולים בצוות מה שממש מוריד לי מהם.
אני ההתלבטות אם אחזור או לא אחרי החופשת לידה, לא עד הסוף יודעת מה אני רוצה לעשות בעניין המקצועי, כן חושבת שרוצה תואר שני בשביל העניין אבל לא בטוחה אם כדאי וגם כי זה אומר להמשיך בסוג עבודה שיותר מדי פעמים מרגיש לי מאוס ושוחק.

בגדול העבודה עם אנשים ומעבירה את הזמן, לא משעמם, אבל לא יודעת אם מספיק במה שאני רוצה, וגם העומס הנפשי בעבודה קשה לי, אני רוצה כשיהיו ילדים לבוא וללכת מתי שמתאים לי לא שיהיו אילוצים עד מתי להישאר, אלא אולי עבודה עוד יותר גמישה או רק בוקר, כי בזו אני עד 17:00 לפעמים וכשיהיו ילדים זה לא בשבילי, הדילמה היחידה היא אם אני רוצה. להתקדם במקצוע הזה....כרגע ביום יום אני לא מרוצה ממנו.

גם מה שקשה לי בתוקופה הזו שאני חוזרת הביתה או הסופשים אז כמעט כלום,. חברים אין ממש באמת שהם זבלים ואני לא יודעת מה לעשות אני כבר לא רוצה קשר איתם, עדיף לי להיות לבד אם כל דבר יותר חשוב ממני....תודה באמת שמוצאים לי שעתיים פעם בחודשיים זו לא חברות!
ולא יודעת איך להיות בסיטואציה אחרת שאפשר להכיר חברים, אל תציעו לי חוגים כי כרגע אין לי כח לכלום.
וגם הדברים שעשו לי טוב לבד אני בקושי עושה בגלל ההריון.
אולי פעם בשבוע הולכת עם בן הזוג או אמא שלי ורואה נופים, אי אפשר לקרוא לזה לטייל ..
אני רק קוראת ורואה תוכניות ובמקרה הטוב נהנית לבשל ולשמוע מוזיקה ותוכניות רדיו שמלמדות אותי

תודה למי שקרא...
מה לעשות?
לא אתפלא אם יהיה לי דיכאון אחרי לידה עם המצב הזה :/