היי, אני בתקופה האחרונה נמצאת בהתלבטות קשה,
אני כרגע עתודאית,
סטודנטית לתואר נחשב (מאוד) באוניברסיטה מוכרת ובמסלול יוקרתי.
הציונים שלי טובים והלימודים מעניינים אותי ובסך הכל אני מרגישה שאני נמצאת במקום בו אני אמורה להיות.
בזמן האחרון מתחילים לעלות לי מחשבות מהעבר. כשהייתי בתיכון חלמתי ללמוד משחק ובימוי, הייתי במגמת תאטרון והסגל תמיד הסתכל עליי כתלמידה מיוחדת.
המורה שלי היה אומר לי שהוא מאמין שאני יכולה להגיע רחוק בתחום, ושאני מביאה איתי משהו מיוחד.
ובאמת אהבתי את זה, והרגשתי שבהצגות שביימתי ושיחקתי הבאתי ערך מוסף והצלחתי להעביר מסרים בצורה טובה.
גם אז וגם היום אני מתרגשת כשאני הולכת להצגות וממש חוקרת כל פרט לעומק.
במסלול שאני נמצאת בו, אקדיש לפחות 6 שנים לצבא, ואני צפויה להיות אזרחית שוב רק בגיל 29.
אני חשה שזה מקרה אבוד ושאם אשאר במסלול לעולם לא אוכל גם להגשים את החלום שלי,
ומצד שני אני חוששת שאם אפרוש אאבד הזדמנות לדאוג לעצמי לקריירה מובטחת עם גב כלכלי מה גם שאני כן נהנת מהלימודים, פשוט מרגישה שמשהו חסר.
הייתי שמחה לשמוע עצות, מה הייתם עושים במקומי? דואגים לספק את הנשמה או לעתיד כלכלי מבטיח?
הייתם נשארים עד סוף המסלול ומתחילים ללמוד משחק בגיל 29?
או מתגייסים עכשיו לצבא ומתחילים לימודי משחק בלי גב כלכלי?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות