יצאתי בשאלה בגיל 16 והתגייסתי. מרגיש בודד. איך לעלות את המוטיבציה?

שלום אני אדריאן. ההורים שלי חזרו בתשובה כשאני הייתי בן 7 הם נהיו חרדים קיצוניים עברו דירה וניתקו קשר עם כל הקרובי משפחה והחברים החילוניים (ואני איתם כמובן) בגיל 16 אחרי שנים של ישיבות ולימוד תורה ובלי בגרות יצאתי בשאלה. התגייסתי לכפיר וסיימתי שירות של שנתיים כלוחם, עכשיו אני עושה לימודים בחשבון צהל וכרגע נשארו לי עוד שלושה חודשים עד השיחרור הסופי. בהתחלה לפני ארבעה חמישה חודשים למדתי במכללה למנהל, אז עוד הייתה לי חברה והחיים היו סבבה הייתי איתה שנה וגרתי אצל ההורים שלה באותה תקופה . אחרי שנפרדתי מהחברה עברתי לסבא וסבתא מצד אבא (שהם חילוניים) אבל המצב מגורים שם על הפנים. הלימודים היה הדבר היחיד שהחזיק אותי ומפה לשם היה איזה מבחן קריטי בלימודים ורק חמישה מתוך 20 אנשים עברו את המבחן ואני הייתי בתוכם וזה נתן לי פידבק עצום אבל בעיקבות זה ש90 אחוז מהתלמידים לא עברו החליטו לסגור את הכיתה ומאז הייתה תקופה של חודש שהייתי בבית ופעמיים בשבוע פחות או יותר זימנו אותי למקום מסויים רק בשביל להראות נוכחות וללכת במקום הלימודים... והימים נהיו לאט לאט דיכאוניים מלאים בגראס ומשעממים ואז גם געגועים לאקסית הגיעו והכל ביחד עשה לי לא טוב וגם החברים נעלמים והרגשת הבדידות חודרת... לפני שבוע וחצי התחלתי מטעם הצבא לימודים בכרמיאל במסגרת קשוחה של 30 תלמידים בכיתה צפופה מ9 בבוקר עד 3 וחצי, חמישה ימים בשבוע כשאין לי סדר שעות שינה ואני מרגיש חלש בודד וחסר ביטחון עצמי לא כמו פעם ואפילו מגורים אני רק עכשיו מתחיל לסדר אצל קרובי משפחה איזה יחידת דיור נורמלית שתוכל לשמש אותי לחודשים הקרובים עד דצמבר. לצערי יותר מחצי מהימים של הלימודים בכרמיאל לא הגעתי.. בגלל העייפות והאווירה הבודדה והדיכאונית שנכנסתי אליה אני לא מצליח לישון מוקדם ולא לקום מוקדם ואני לא יודע אם בכלל יתנו לי להמשיך שם. ובנוסף אני צריך רכב ועבודה שאפשר לעבטד בה מ5 בצהרים כי אני מסיים בכרמיאל רק ב3 וחצי - 4. יש לי הרבה תוכניות אבל שום דבר כמעט לא יוצא לפועל... נשארו שתי חברים שאני יוצא איתם . חבר אחד מהצבא זה החבר הכי טוב שלי אבל גר רחוק ומוקף במלא חברים כולם ערסים כבדים שאני לא בסגנון שלהם ולא רוצה להיות והוא לצערי נדבק מהם וכבר כמעט לא יוצא לנו להפגש והחבר השני יוצא איתו איזה פעם בשבוע שבועיים וגם זה רק אם אני מתקשר לקבוע. שלא נדבר על בנות בזמן האחרון כולם פתאום התרחקו ממני כנראה בעיקבות הדכאוניות והחולשה שנכנסתי אליה . נהייתי ממש בן אדם אחר כאילו זה לא אני .. אם אני בדרך כלל בובספוג עכשיו אני בין פטריק סטאר לסקוידויד טנטקלס... אני ככה כמה חודשים.. אשמח לעזרתכם איך להעלות את המורל , כריזמטיות, ביטחון עצמי ויציאה מעצלנות לחריצות ואמביציה למרות שאולי יעיפו אותי מהלימודמם לפחות שאני יעשה עם עצמי משהו לעזאזל