שלום
אז אני נ' בו 24 . אין לי חברים כלל ונמצא רוב הזמן לבד. אבל לאף אחד לא אכפת כל אחד חי את החיים שלו ובמקרה שאני חולף ליד מישהו שלמד איתי בעבר ישנה התעלמות .
במהלך היום קיבלתי דחייה בפעם השנייה ממחנות הקיץ של הסוכנות היהודית כנראה בגלל שאין לי ניסיון הדרכתי כלל.. למעשה אחריי הצבא הכל נהיה יותר קשה ודורשים ניסיון בכל דבר שלרוב אין לי עקב הימנעות בעבר ונדחיתי רבות בשל כך , ניסיון שכעת יותר קשה להשיג. . .מרגיש לכוד בכל מקום שופטים ומתייגים אותך כשקט ולעתים ישנו יחס רחמני שגורם להרגשה פתטית מצידי .
לא מרגיש רצוי בשום מקום לא מרגיש שיש לי יותר הזדמנות להתפתח ולצאת מהמצב הזה. .. לא הלכתי במסלול של תנועת נוער /לימודים מוזיקליים /שירות צבאי משמעותי חוויות כאלה ואחרות ולכן אני חש ריקני ללא הזדמנות באמת לשנות . התעוררתי מאוחר מידי.
אני בעצם כמו מת ללא חיים מעבר לקיום בסיסי -לאכול לשתות לישון ...הליכה לעבודה בשביל שיהיה לי כסף לקיום הבסיסי .. וזהו .. מעגל חסר תכלית.
וכמו אחד שמת כולם ממשיכים הלאה מתקדמים ..
ומה יהיה בעוד 10 שנים? 20 שנה? מה אזכור מהתקופה הזו?כלום ושום דבר לא חברים חוויות או חיים מעניינים .
כי מה שנשאר זו רק התחושה אתה שוכח מה אמרת או עשית אבל לעולם איך הרגשת ...
והרי מה משמעות החיים ? אם לא לתת לאחרים מבלי לקבל תמורה. .לאהוב ולהיות נאהב לתרום ולהרגיש משמעותי . הייתי אופטימי בעבר אבל לא רואה איך הגיונית הכל מסתדר איך זה יקרה בלי שדברים יתחילו לזוז .
אני מפסיד את הגיל והחוויות שלו. .. בגיל 37 לא אוכל לחוות את הדברים כמו שאוכל לחוות כעת , זה לעולם לא יהיה אותו הדבר .. והשנים עוברות מהר. .וכשאקרא את הפוסט הזה אזכר בתקופה הזו. .. שלעולם לא תחזיר כי זמן, מילה והזדמנות לעולם לא חוזרים
מה אתם חושבים ?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות