היי. אני בת 18, הגיוס שלי עוד בערך חודשיים וקצת. אני סובלת מחרדה חברתית. קשה לי למצוא עבודה מרוב רתיעה וביישנות ומחשבות. ההורים שלי לא יכולים לעזור לי. ואין לי אומץ לשתף את אחותי הגדולה. בימים אלה אני לא עושה כלום וזה עושה לי מצפון. אני מרגישה שהחיים שלי די רקים, ושיש להם פוטנציאל להיות מלאים ונורמליים, אבל יש בי מין מחסום כזה שמונע ממני...
אתמול הלכתי לקניון ומרוב לחץ רצתי לשירותים והתחלתי לבכות ... זה נשמע הזוי. אני יודעת, זה כזה, נו באמת מזה את בוכה? כולה למצוא עבודה וזהו.
אני פוחדת לאבד שליטה.
כשאני מרגישה שאני צריכה לעשות "משימה" במקום מאוייש אני סוג של, מאבדת את חוש ההתמצאות שלי והולכת לאיבוד.
חברה של אמא שלי הציעה לאמא שלי שאני אלך לפסיכולוגית כי היא שמה לב שאני חרדתית. אמא שלי שאלה אותי בקשר לזה, ואמרתי לה את מה שהיא רוצה לשמוע :
"זה עולה כסף. חוץ מזה אני בסדר. ככל שמתבגרים יותר, משתפרים יותר. זה עובר בצורה טבעית."
ואמא שלי ממש הסכימה ואמרה לי,
"נכון, חבל על הכסף. ואם באמת היית רוצה פסיכולוג היית עובדת בשביל זה ועושה כסף בשביל זה."
אבל הקטע הוא שאני לא מצליחה לעשות את זה.
אחותי הגדולה שמה לב לזה שאני במצוקה.
אבל יש לי אגו כזה שאני קשה לי לתת לאנשים לעזור לי, אני לא רוצה לצאת חלשת אופי.
אמא שלי הייתה קוראת לי ככה הרבה כשהייתי קטנה.
ועכשיו כשאני סוף סוף מצליחה להצטייר בעיניה כילדה בוגרת ועצמאית כאילו, ולא משתפת אותה במה עובר עליי כי היא תתחיל לרדת עליי ולדעת בנקודות החולשה שלי ברגעים של ריבים, והיא ממש לא הטיפוס לשפוך מולו את הלב. ממש לא.
אני לא יודעת מה עליי לעשות.
עבדתי פה ושם, אבל זה לא פיתח אותי מספיק, כנראה.
יש פה מישהו שמכיר את הסיטואציה הזאת של ביישנות וחרדה ויודע פחות או יותר מה עושים במצב כזה?
מה אני צריכה לעשות?
אני כל הזמן באי שקט נפשי.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025