השנה הייתה זוועה, אני בוכה בלי סיבה ולא יודעת מה הולך איתי, מה אני יכולה לעשות?

אז אני בת 18, לפני גיוס, מיועדת לתפקיד מעניין ומשמעותי בצה"ל. יש כמה נושאים שבוערים בי ואני אשתדל לתמצת אותם בצורה ברורה. בסך הכל אני בחורה מוצלחת - אני חכמה, אינטיליגנטית, במערכת יחסים ארוכה ויש לי חברים שאוהבים אותי. לכאורה אין סיבה קונקרטית למצב שלי וזה רק מכניס אותי למצוקה עוד יותר.
בתחילת י"ב קרו שני אירועים שונים מאוד כמעט באותו זמן: החתול שלי שהיה הדבר הכי חשוב לי בעולם מת בפתאומיות ונכנסתי למערכת היחסית הנוכחית (והראשונה) שלי. מאז החיים שלי הם רכבת הרים לא ברורה. מערכת היחסים עם החבר מעולם לא הייתה יציבה, כל דבר מכניס אותי לחרדות כולל ביחסי המין, בהתנהגויות שונות שלו ובכימיה שלנו. הוא מקסים ודואג ומשתדל מאוד להבין אותי אבל אני מרגישה שאני תמיד על המשמר. ייתכן שזה נובע מהקשר הדפוק של ההורים שלי, שהם מודל רע לחיקוי לכל הדעות. אני אף פעם לא יודעת אם זה זה, אם אנחנו מתאימים, אם אני באמת נמשכת אליו ובאיזשהו מקום אני חוששת שהקשר הזה הוא הסיבה להכל (נשמע לכם הגיוני?) למרות שבסך הכל כן כיף לנו ביחד (למרות שקורים מלא דברים כל הזמן) והוא מאוד אוהב אותי. אני מרגישה כל כך הרבה חוסר וודאות לגביי ולגביו ולגבינו ואני מפחדת לעשות משהו שלא יהיה אפשר לתקן, וזה המצב פחות או יותר מאז שאנחנו ביחד.
בנוסף התחלתי לקחת גלולות לפני חצי שנה ואפשר לומר שלא הרגשתי מאז יציבה רגשית, ובזמן האחרון אני ממש נכנסת לדיכאון: אין לי חשק לעשות פעולות בסיסיות כמו להתקלח, אני בוכה כל הזמן, נבהלת מפעולות בסך הכל לא חריגות שהחבר שלי עושה איתי (אמירות מסוימות שגורמות אצלי לתגובה מוגזמת או נגיעות שמכניסות אותי לחרדה), אני מרגישה שאני מתרחקת מהאנשים שחשובים לי שלא מרצוני, אין לי חשק לעשות דברים שפעם ממש נהניתי לעשות, אין לי מוטיבציה ואני ישנה יותר מידי. אמנם כל הטלטלה הרגשית התחילה לפני הגלולות אבל אני כן מנסה עכשיו להחליף אותן בתקווה שאולי זה ישנה משהו.
במהלך בשנה הזאת ירדתי במשקל בצורה דרסטית ולא הצלחתי להעלות את המשקל בחזרה עד הכמה חודשים האחרונים.
בספטמבר התחלתי מסגרת חדשה של שנת שירות והיה לי קשה שם מאוד מבחינה חברתית וההשפעות שזה עשה לזוגיות שלי, שהתחלתי טיפול פסיכולוגי (שזה גם משהו שמטריד אותי, אני לא יודעת אם הוא עוזר - מטופלת כבר 3 חודשים. בוודאות חל שיפור במצבי מאז שהתחלתי את הטיפול אבל בכמה הטיפולים האחרונים אני לא ממש מבינה לאן הטיפול הולך. יש לכם עצות והארות בנושא?). בינתיים ובעקבות הטיפול הפסיכולוגי פרשתי מהשנת שירות שבאמת היה לי רע שם, אבל במקום להרגיש הקלה שאני בבית ובמקום טוב יותר עבורי, אני חוזרת למצב שהיה שנה שעברה: מצוקה רגשית גדולה ודיכאונות ואין לי מושג מה הולך איתי. ובנוסף אני מפחדת שהמצב שהוביל אותי לפרוש מהשנת שירות יחזור על עצמו בצבא, שבמצב הנפשי הנוכחי שלי אני בכלל אסבול.
בקיצור אני מתוסבכת, לא יודעת מה עובר איתי ומה עובר עליי ומה גורם להכל. אני הולכת לטיפול פסיכולוגי במטרה לשפר ולברר את הדברים אבל רציתי לבדוק אם יש לכם רעיון משלכם, אפילו לחלק מהדברים. תודה רבה לכל התייחסות מראש וסליחה אם יצא ארוך.