היי לכולם,
בשיא הכנות לא חשבתי שאני אגיע למצב הזה . אני משוחרר כבר שבועיים אבל בפועל לא מגיע לצבא כבר חודש ( חפשש). אני הייתי בטוח שהאזרחות תהייה אחרת. זאת התקופה הכי יפה של החיים ככה אמרו אבל אני מרגיש בבית סוהר. אני מרגיש תקוע בכל דבר שאני עושה - נמאס לי מהעבודה שלי ( עובד באותו מקום כבר שנתיים וחצי) , נמאס לי מהמקום שאני גר בו , נמאס לי מחיי האהבה שלי שלא מצליחים להתרומם , נמאס לי מסקס חסר כל משמעות, פשוט נמאס לי מהחיים שלי.
מה הקטע הכי גרוע? מה שפעם חשבתי שיעזור לי להצליח היום אני בכלל לא בטוח שזה הפתרון. זה לא משנה כמה כסף יש לי , מה המקצוע שלי או איפה אני גר - אני לא מאושר מבפנים. היו לי תקופות שלא היה לי כלום אבל היה לי אושר כי הייתה לי מטרה ותקווה.
אני פשוט לא יודע איך אני יוצא מזה - אני מת מפחד כי יש לי עבודה טובה מאוד מבחינת שכר שלא משתלם לי לעזוב, אין לי מושג מה לעשות עם החיים שלי ולאיפה אני מקדם אותם.
מה שבעיקר מפריע לי זה הבחורות - אטמתי את הלב שלי לפני שנים בעקבות פגיעה. לקח לי המון זמן להתאושש עצמי ולפתוח את הפצע הזה ולנסות שוב. אני מתוסכל. אין בחורה שמצליחה לגרום ללב שלי להתרגשות כמו ילד ואני כל כך זקוק לזה כבר. נמאס לי להעביר את החיים שלי לבד.
בנוסף לכל זה אני גם לא בטוח לגבי הנטייה המינית שלי - אחרי השחרור מתוך סקרנות ניסיתי לשכב עם גברים ודי אהבתי את העניין אבל אני לא רואה את עצמי מתאהב בגבר. אני פשוט יודע שאני אוהב בנות ורוצה לחיות עם בחורה לכל החיים.
כמו שאפשר לראות אני אבוד כמו שלא הייתי בחיים. אין לי עם מי להתייעץ ולפרוק ואני כבר מגיע למחשבות אובדניות ומוצא את הנחמה בסמים. אני לא זוכר את עצמי כל כך פסימי. כל היום במיטה ולא מצליח להוציא את עצמי ולקום.
מאיפה שואבים כוחות ומאיפה התקווה? כל מה שאני רוצה זה אהבה וחום.
מצטער מראש על הפורקן אבל אין לי עוד איפה. אשמח לעצות , גם בונות וביקורתיות. תודה לכל מי שקרא עד עכשיו ♥
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות