היי .
אני בן 35 עדיין גר עם אמי ואחיי שגדלים ממני.כרגע אני עובד בתור שומר לובי.
עברתי הרבה משברים נפשיים בעשור האחרון. כגבר אני מאוד מתוסכל ממצבי . לא יודע אם זה קשור לילדותיות או פשוט בגלל הסטטוס שלי.
אני כן חושב להשכיר דירה אבל כשאני חושב על זה ועל הסיטואציה שבה אני עושה את זה ומנסה להיפרד מאמי שנתפסת כביקורתית בעיניי זה נראה לי קצת פזיז.
כאילו המחשבה שלי היא להשכיר כדי לעשות מה שבא לי לצאת לדייטים ולפעמים בגלל שנראה לי שהחשיבה שלי ילדותית אז אני שוקל את זה שוב . אולי זה קשור לחוסר ביטחון עצמי חמור כמו שבא לידי ביטוי בהרבה מהתנהגויות שלי או שזה קשור למשהו אחר.
לדוגמא , אני בא הבייתה וצריך להחנות את הרכב שלי בסימון שאחי סימן לי ( שגם איתן יש לי בעיות ) , ואני כבר רוצה להחנות את הרכב ואני מרגיש שאני לא יכול לעשות את זה מהר כי להתנהג שיש לי ביטחון עצמי אחרת אני " חי בסרט" אז אני עושה את זה לאט מרגיש שאני צריך לצאת מהאוטו ולבדוק שאני בדיוק על הסימון.
עכשיו באותו הזמן יש מחשבות מייצגות ביקורתיות עליי כי אולי אני ילדותי ובגלל זה אני מתעכב עם החנייה. זה יוצא שאני נכנס ויוצא מהאוטו כמה פעמים. אפילו אני מרגיש שאני לא צריך להוריד את החגורת בטיחות . ולפעמים אולי בגלל שאני כבר רוצה לסיים וגם עם חושב שלא החנתי אותו נכון אז אני פשוט מחליט להשאיר אותו ככה בצורה אימפולסיבית.
במקרים דומים אני גם נוהג בצורה אימפולסיבית. לפעמים נדמה לי שבגלל שלא טפלתי כמו שצריך בבעיית הימורים שהייתה לי אז יש לי בעיה נוירולוגית.
הייתי אצל פסיכיאטר רמז שאני נכה נפשית אותי זה מבאס.
מי שמכיר אותי ואני גם בעצמי אני מרגיש שאני כזה בזבוז זאת אומרת אני נראה מצוין עשיתי שירות קרבי בצנחנים עשיתי תואר אקדמי במדעי החברה ואני תקוע ולא מצליח לממש את הפוטנציאל שלי.
בקיצור אני מאוד מתוסכל.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות