לא, נסלח
היי כולם.
לא ארחיב יותר מדיי כדי לא לחפור לכם אבל אני אספר בגדול שגדלתי בלי אבא והחרימו אותי מהיסודי עד כיתה י׳ בערך.. בנים היו צוחקים עליי, דוחפים אותי, מתנהגים אליי באכזריות..
אומרים שהדרך של נוער לברוח ממציאות כזו היא לעשן, לשתות, לעשות סמים וכו׳, אותי זה אף פעם לא עניין. בגלל שלא הייתה דמות גברית בחיים שלי ובגלל שאמרו לי שאני מכוערת תמיד כל גבר שאמר לי שאני יפה גרם לי ״להתאהב בו״ (מרכאות, כי היום אני מבינה שזה לא להתאהב, זה רק חום שהיה חסר לי).. בעקבות כך בנים ניצלו את התמימות הזו שלי והתנשקתי עם מעל 35 גברים... אני בתולה היום ומאוד שומרת על עצמי ונגיעות לא היו שם אף פעם חוץ מפעם אחת אבל זה תמיד הפריע לי., אני מתביישת בזה מאוד וזה כל כך מביך שחברות שלי בנות 18-24 התנשקו עם בקושי 7 כל החיים ואני בגיל 12 כבר ידעתי מה זה נשיקות ומה זה בנים..
מקבלת את זה איכשהו כי ככה השגתי תשומת לב וזה הפך אותי למי שאני, אבל עדיין כמות הגברים הזאת מפחידה אותי וככל שהחיים שלי מתקדמים ושאני מנסה מערכות יחסים היא רק עולה.. מה אתם חושבים? זה כזה נורא? יש דרך להתמודד עם זה?
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025