שלום שמי אריאל בן 27 כעת בתקופה שאני לוקח את עצמי בידיים אני השתחררתי לפני 6 שנים בערך מהצבא ועכשיו משקיע בלימוד פסיכומטרי לומד לבד משקיע כל יום כמה שרק אפשר אבל אני מרגיש שאף אחד לא מבין או מכיל אותי. (אני גם כרגע לא בזוגיות רב הזמן אני לא בזוגיות פה ושם היו מערכות יחסים וזה הדבר הכי טוב שהיה לי כי הצד השני היה מכיל מבין ותומך).אז אני ההיתי בין עבודות ומלא בבית אפשר לומר עצלן(חלק מדברים אישים אבל מעדיף לא לספר זה מעציב אותי) אבל השנה אני באמת מרגיש שזה השנה שלי בהכל ואני נכנסתי ללימודים האלה חזק ועכשיו במפגשים חבריתים וכאלה אפילו פה ושם משפחה אף אחד לא מאמין לי תמיד יש הערות של מה פתאום נזכרת עכשיו,נו טוב שאתה עושה עם עצמך משהוא עדיף מלשבת בבית,ועוד הערות כמו למה אתה לא עובד יותר בשבוע אני מסביר שאני לומד אומרים לי תמיד ההית עצלן אתה לא רציני קיצור הבנתם.... אני באמת מנסה לשים את כל הדעות של אחרים בצד אבל הערות כאלו של חברים וגם מבני משפחה ממש מורידים אותי למטה אני תמיד האיש שלא עושה כלום שמדברים על עבודה איכשהוא אני תמיד נושא ההלצה כאחד שלא אוהב לעבוד ועכשיו עם הלימודים והכל אף אחד גם לא מבין אותי .הערות ממשיכות ,פשוט מרגיש כזה בדאון.איך לא לקחת את כל הערות האלו לתשומת ליבי יותר מדי? את האמת באיזשהוא מקום מרגיש פגוע גם מחוסר ההבנה של כולם כלפיי אף אחד אף פעם לא שואל מה איתי מה אני מרגיש
בטוח שכמוני יש עוד הרבה שחשים מדי פעם בדאון ואני מצטער על כך הלוואי שכולנו ההינו רק שמחים כל הזמן אבל אלו החיים אשמח לעצות.
תודה :)
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025