נמצאת כבר חמש שנים בזוגיות. מתוכם הייתה לנו פרידה של שנה. אני יזמתי את הפרידה כי בן הזוג כבר לא השקיע, שיתף, הכיל, אהב כמו בעבר.הוא היה שם את עצמו הרבה הרבה לפני. הוא האהבה הראשונה שלי. ונתתי לו את הכל. השקעתי, הייתי שם בשבילו.. אבל החוסר הדדיות הביאו אותי למצב שכבר לא יכולתי להכיל את הכאב ונפרדתי ממנו אחרי שלוש שנים של קשר. הייתי שבר כלי בפרידה. ציפיתי ככ שיחזור ויבין שהוא טעה וכמה אהבתי אותו.. אך זה לקח לו כמעט שנה. כשהוא חזר נתתי לזה ניסיון נוסף. מאז הוא היה כל מה שרציתי שאהיה, הוא אהב, דאג, תמך, הכיל והשקיע כמו שרציתי ובהדדיות מוחלטת. אך בחצי שנה האחרונה הוא חזר לשים את עצמו לפני ולפני הקשר וחזר על אותם דפוסי התנהגות שגרמו לנו אז לפרידה. הוא אומר שהוא אוהב אותי ורוצה לחיות איתי... מצד שני, החיים יחד זה בתנאי הנוחות שלו. יש תחושה שגם אם נבנה יחד חיים ונתקדם זה הכל יהיה בתנאים שלו. והוא מדבר כמה שהוא אוהב אך לא ככ מראה את זה. שוב נלחמתי וניסיתי שנדבר אך הוא לא ככ הכיל אוץי ואת השיחות שלי. בשבוע האחרון הייתי חולה מאוד. עם חום במיטה . הוא לא הגיע לבקר אותי באמירה שהוא לא רוצה להידבק כי הוא לא יכול לפספס עבודה. עכשיו לא ציפיתי שינשק אותי או ישן איתי אלא רק יגיע לראות מה שלומי. אבל הוא בחר שלא לעשות את זה. הוא לא משקיע בי כמו פעם, מתנות זה עניין של יום הולדת ותו לא, הוא לא אוסף אותי כמעט .. זו אני שמגיעה בתחבצ של שעה וחצי אליו והוא לא מכיל אותי ואת הרגשות שלי ...
לאחרונה נעשיתי אדישה מאוד למצב. אין לי כוח לדבר איתו, להתווכח לא נראהלי מועיל. פשוט אדישות מוחלטת להתנהגות שלו שנוגדת את העקרונות שלי. ואני מבינה שאם אני אדישה לעקרונות שלי במערכת היחסים משהו כאן לא ככ תקין... תוהה אם אני כבר ככה בגלל כל מה שנלחמתי ואולי זה כבר לא זה. מצד שני חוששת לא למצוא גבר שיאהב אותי כמוהו . מה לעשות? אגב, לקחתי צעד אחורה כבר להתרכז בעצמי, וניסיתי לפלפל תעניינים... לא מרגישה שעבד. עכשיו פשוט אין לי כוח לחשוב על זה אפילו ואדישה להכל
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות