אז ככה נתחיל מזה שאין לי למי לפנות משפחה זה בכלל לא אופציה חברים הם רק חברים לסם ואני לבד פשוט לבד.
לפני חצי שנה בערך זאת היתה תקופה שהיתי משתמש באסיד(lsd) די הרבה האית יוצא למסיבות וכו.. קיצר מפה לשם מה שנישאר איתי בכל הטריפים זה החוויה של הדה פרסונליזציה והדה ראליזצייה.(זה לא בגלל זה היה לפני הטריפים רק העצימו את זה)
אני פשוט מרגיש כיאילו האישיות שלי תקוע ואני לא מצליח לצאת אני מסתכל על "עצמי"במראה ורואה בן אדם אחר לגמרי ועם הזמן הסביבה יותר השפילה אותי ואמרה לי שאני לא מחובר למציאות ושאני פלופ(אני לא פלופ מתפקד רגיל אבל פשוט יותר מידי מכונס בעצמי בגלל חרדות)והם ניצלו את זה שאני במשבר נפשי וירדו עלי "החברים"שחשבתי שהם חברים הפקירו אותי כל כך הרבה כיאילו אני כבר סמרטות
אני לא יפרט מה עברתי בחיים אבל הנפש שלי פשוט מרוסקת
והדבר שהכי מפריע לי זה שאני לא מרגיש רגשות יותר שפעם האיתי בן אדם מאוד אבל מאוד רגיש ועכשיו כלום לא מרגיש בנוסף אני מסתכל למראה ורואה בן אדם זר לחלוטין(אני יודע שזה אני אבל לא מרגיש ככה)
והראייה שלי שונה אני פשוט מרגיש כאלו הכל סרט פנטזיה כזה(לא הזיות פשוט תחושה)
ואין פשוט אין האיתי חייב לפרוק את זה ולהתיעץ כי אני מת לחיות חיים נורמלים אבל אין פשוט לא מצליח אני מנסה לדחוק את מה שאני מרגיש לפעמים אבל הכל מציף אותי שוב ושוב וכל יום מחדש אני רק חושב איך אני מעלים את הבעייה הזאת את ההרגשה שאני לא מרגיש בעצם ואין הולך לישון עם ידיע שלא עשיתי כלום ושוב למחורת בבוקר והפחד שלי זה שאני לא ישבר מתשהוא
חייב לציין שפעם היה לי ביטחון עצמי ממש גבוהה אבל ממש ועכשיו אני לא מרגיש כלום כמו אסטרונאוט חסר רגש צופה בהכל מהצד אבל לא ניראה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות