מגיל קטן אני מתעמת עם זה. אני לא אדם מאמין ולא אדם רוחני בכלל, ולא מתיימר ולא רוצה להיות.
אני לא מצליח לקבל את העובדה שאמות יום אחד, שההורים שלי ימותו יום אחד.
קשה לי עם הגישה המטריאליסטית הזאת שאנחנו לא יותר ממכונות מתוכנתות היטב שנוצרו לאחר המון תהליכים מורכבים ואקראיים בטבע-אבל זו הגישה שנראית לי הכי נכונה והגיונית.
לפעמים אני לא מסוגל לישון, לא מסוגל לתפקד בצורה הכי נורמטיבית.
העניין הואשאני מבין את הפחד שלי. אני מבין ממה הוא נובע, אני מבין את המנגנון הפסיכולוגי הזה ואני מרגיש שאין לי מה לעשות בנושא. הפיתרון היחיד הוא להתעסק בחיים, ולהדחיק את המוות כמה שאפשר.
וזו הבעיה היחידה בחיים שלי שאני לא יודע איך להתעמת איתה…
דבר אחד חיובי כן קיבלתי מהפחד הזה. האפשרות להעריך. אני משתדל להעריך כל דבר קטן, אפילו את הרצפה שעליה אני הולך והנעליים שעוטפות את הרגליים שלי. אני מעריך כל חיבוק מההורים, כל חוויה שאני עובר ובזכות הפחד הזה עשיתי דברים שאחרים לא היו מעלים בדעתם לעשות, וזה בגלל הידיעה שאני חי פעם אחת, וצריך לשים דברים בפרופורציה ושרוב המוסכמות החברתיות שלנו, בכלל לא הגיוניות.
הרבה אמרו לי לפנות לפסיכולוג עם הבעייה אבל אני בספק שהוא יעזור לי. אני אשמח לעצות, בלי העצה של לפנות לאיש מקצוע…
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025