בלי שום נסיון בשום תחום בחיים. רוצה להתחיל לחיות, איך?

כמו שכתבתי בכותרת, אין לי ניסיון בשום תחום בחיים, אפס ידע כללי.
אני בנאדם עם היסטוריה כבדה מאוד של דיכאון, שגרם לי להיות מושבת לגמרי.
אני לא עובד שנים, לא התגייסתי לצבא, לא עבדתי, אין רישיון, לא יודע מה זה דירה, אחריות, חשמל, אנשים, פקסים, בנקים, כלום מכלום.
הכל עשו בשבילי. לא התמודדתי עם שום דבר לבד, לא יכולתי לדאוג לעצמי בשום דבר (זה סיפור חיים ארוך וקשה)
אני צריך לצאת מהבית, אני לא יכול מכל סיבה שעולה לכם לראש להישאר בבית יותר וחייב למצוא מגורים לבד גג תוך 6 חודשים, כדי שהוצאות שנפלו עלי שלא מרצוני יגמרו עם הזמן.
היה לי חבר, והוא היה רק עם אינטרסים שרק מתי שרע לו הוא פונה אלי ולכן התחלתי לזרוק תירוצים ללמה אני לא יכול לדבר איתו יותר.
אני לבד בחיים האלה, לא נשאר לי אף אחד, ומי שנשאר התגלה כצבוע ופגע בי מאוד קשה.
עברתי פרידה בין היתר, עם כמה שזה אולי ישמע מגוחך בעיני חלק מכם, זה היה קשר מרחוק, זאת אומרת מדינה אחרת, במשך שנה.
דיברנו במשך 12 שעות בממוצע כל יום, היא ידעה עלי הכל, היינו הכל אחד בשביל השניה. עזרנו אחד לשניה, הקשבנו, אהבנו, מה לא עשינו ביחד. היא הייתה האהבה הראשונה שלי, שבעצם הרגשתי דברים שאנשים מרגישים ביום יום שלהם עם בני/בנות זוג, וזה משהו שלא אוכל להסביר אותו.
ניסיתי להחזיר את הקשר לפני חודש, אבל היא אמרה לי שהיא לא אוהבת אותי יותר (זה סיפור ארוך). תכננו כל כך הרבה דברים ביחד, מגורים, משפחה, בית, הכל מהכל (יש לה בית וכו', משפחה מסודרת) אבל זו לא הסיבה שהתחברנו, בכלל לא ידעתי עליה כלום.
ונפרדנו בגלל שהיינו רבים יותר מדי, קנאות וחוסר אמון. הפרידה משפיעה עלי מאוד לרעה, יותר ממה שהמצב גרוע גם ככה, ולאחרונה המצב בחיים שלי מחמיר.
אני לא יודע מה יהיה איתי. אין לי אף אחד שנים על גבי שנים לדבר איתו ולהתחבר אליו, לא ידידות, אין לי משפחה חוץ מאדם אחד (שזה הגורם שבעצם גרם לי לפתוח את הנושא הזה)
אני מדוכא כל יום כל היום, זה פשוט משהו שלעולם לא אוכל להיפטר ממנו, זה מי שאני, נולדתי עם דיכאון כבד. אדם נורמלי שאין לו דיכאון, לעולם לא יבין אותי ואת הראיית חיים הפסימית שלי.
הייתי בכל כך הרבה טיפולים בחיים שלי, כמעט כל מה שקשור לתחום הנפש הייתי.
כל כך הרבה דברים, ושום דבר לעולם לא גרם לי להיות "נורמטיבי" בראיית עולם שלי.
ומה שציינתי למעלה, הפרידה? אותה בחורה היא זו שהראתה לי שאפשר לחיות בלי דיכאון 24/7, שיש הנאות, יש תקווה, יש רצונות לעשות דברים, יש בעצם בשביל מה לחיות. היה לי חלום וזה להגיע אליה ופשוט להיות ביחד, אני והיא, עד הסוף...
אחרי שנפרדנו לפני כחודשיים, הכל חזר לקדמותו, רק שנוספו געגועים אליה ומחשבות שאני בידיעה שהיא לעולם לא תהיה איתי יותר.
אני רוצה חברה, מישהי שתהיה הכל בשבילי כמו הקודמת. היא נתנה לי סיבה לחיות, לעשות דברים, עתיד, הכל.. ופשוט הכל התפוצץ. בין היתר בגלל שהמצב שלי החמיר, וזה נגמר.
אני שבור, לא יודע מה המטרות שלי, כי אין לי ולעולם לא היו. אני לא רואה שום דבר בראיית עולם של אנשים רגילים. אצלי הכל חשוך, אין אור, יש לקום בבוקר, לא לעשות כלום, להעביר עוד יום, זהו.
אני כל כך צריך מישהו שיהיה איתי בחיים האלה, אני מאוס מבדידות ודיכאון. לא מגיע לי חיים? לא מגיע לי לחיות כמו כולם שם בחוץ? בילויים, עצמאות, חברים, ידידות, בת זוג, כסף משל עצמי, דברים שיהיו רק בשבילי, החיים שלי ולא מישהו אחר.
אני מסיים לכתוב את כל זה עם דמעות ומקווה שמישהו יקרא את זה ויעזור לי איכשהו.
אני לא יכול לשאת את הכאב הזה יותר במצב הנוכחי וצריך לעשות שינוי. אבל איך?
איך עושים את זה? איך מתחילים מפה? אני לא יודע מה עושים, עם מי מדברים, איך איפה מתי, שכירות, ביטוח לאומי, עזרה בשכר אם יש, מי יכול לעזור לי במצב כזה? והזמן מתבזבז לי, אני מפספס את השנים הכי יפות שלי בחיים על להיות תקוע ומדוכא.