מדוכאת, ולא רואה מתי ואיך זה יגמר. מה אפשר לעשות?

היי שלום, אני בת 21, לא היה לי עדיין קשר רציני וארוך טווח,
היה לי קשרים פה ושם, שהארוך ביותר בנהם היה 3 חודש.
פה ושם בזמן האחרון (אבל הפסקתי עם זה לבנתיים), אני מכירה גברים בעיקר מאתרי הכרויות, טינדר למיניהם. נכנסת לקשרים של יזיזות וחותכת אותם בדרך כלל אחרי שבוע שבועיים כי אני מבינה שזה לא עושה לי טוב. אני עדיין בוכה על גבר שהכרתי לא מזמן, והרגשתי שאני רוצה להיות אחד מהחברים שלו, חיבבתי אותו, ואנחנו כלום, לא מדברים... לא ביקשתי להיות בת זוג שלו אבל לפחות לדבר קצת? אני לא יודעת איך להתקרב ומה לעשות...
אני רוצה למצוא מישהו רציני, אבל קשה לי להאמין שזה יבוא ככה מאתר הכרויות.
מאיפה זה יבוא? באמת שאין לי מושג, אני לא יוצאת הרבה, אין לי הרבה חברים,
בסופ"שים אני לבד... אני עושה שירות לאומי, הצבא הביא לי פטור, ערערתי ולא נתן לי אפשרות.
אני מרגישה בדידות איומה, בקטע כזה שזה מאמץ אדיר בשבילי לקום מהמיטה כל בוקר, אני אומרת לעצמי בבוקר שזה החיים ואין מה לעשות, לאט לאט מרגישה איך שאין לי כוחות יותר. אוגרת כל סופ"ש כוחות מחודשים.
מה שבעיקר נותן לי הרגשה של בדידות זה העניין שאין לי בן זוג... החיים נראים כ"כ חסרי טעם בלי בן זוג.
אני לומדת מקצוע שמעניין אותי ועושה שירות לאומי, אני רוצה גם לרקוד אבל עדיין לא נרשמתי, אני בודקת את זה עדיין.
סרטי אימה לא מפחידים אותי, ההפך הם נותנים לי כמו מענה לתחושות שאני מרגישה, עצבות ובדידות נוראית.... אני יודעת שאני לא אעשה לעצמי כלום, ולא אנסה להתאבד, יש לי אח מתוק קטן שנותן לי הרבה אור, ויש לי משפחה, ואני לא רוצה שיהיו עצובים כמוני.
אין לי עם מי לדבר, אין לי כוחות לפנות לפסיכיאטר או פסיכולוג. אני מרגישה ריקנות ושאני פשוט כלום, כאילו טעות שאני עדיין כאן.
אני מדוכאת, ואני לא רואה מתי ואיך זה יגמר. אין לי שאיפות, אני נותנת לחיים לזרום כמו שהם, יצאתי מהאתרי הכרויות האלה, אני חושבת שרק מי שמרגיש כמוני יוכל להבין מה זה הרגשה שאת פשוט מתה כשאת עדיין בחיים. אני יכולה לנסות לכתוב מה שעובר עלי לעצמי באיזה מסמך וורד, אולי זה יקל עלי. אבל לא להרבה זמן.
אני יותר מאשמח לשמוע כל דבר, כל דבר שתרצו לכתוב כתגובה, אין לי שאלה מיוחדת, אולי רק טיפים למה לעשות עם הבדידות הזאת?, אני שוכבת במיטה ונותנת לעצמי לחשוב כל מה שאני רוצה, ונותנת לדמעות לרדת... אני רק רוצה קצת תמיכה, עזרה, שאלה, משהו קטן... זה כ"כ חסר לי.
תודה רבה רבה לכל מי שקרא, ותודה מוכפלת לכל מי שיגיב לי... אני נשמעת נואשת, אני יודעת, אבל אני בת 21 שמרגישה כמו זקנה בת 80, זה מה שקורה במצבים כאלה...