אני בת 32.
תמיד הייתי בצד, תמיד ראו בי "עוף מוזר". לא דיברתי כשהיו הרבה אנשים מסביבי ואני מאוד ביישנית.
אף פעם לא יצאתי לבלות עם ילדים מהכיתה, בתיכון מצאתי חברה אחת טובה והיינו חברות הכי טובות, עד שהיה לה חבר (שכיום הוא בעלה) ואז היא שכחה ממני ופגעה בי מאוד (החבר שלה ערך לכבודה מסיבת יום הולדת והזמין בהפתעה את כולם ואותי שאני הייתי החברה הכי טובה שלה לא קיבלתי הזמנה ונפגעתי שהיא לא שמה לב שאני לא במסיבה ולמחרתת מלמלה לי התנצלות לא ברורה) ואני לא מסוגלת לסלוח לה על זה עד היום.
מאז התרחקתי עוד יותר מאנשים.
אני כל היום לבד. ואני לא מגזימה!!!. אין לי שום חברות ובטח לא חבר. אף פעם לא התנשקתי.
בשנים האחרונות נרשמתי לאתר הכרויות . לא שמתי תמונה. אני מקבלת פניות ונורא חוששת להפגש ואפילו לדבר בטלפון עם הצד השני.
היה בחור אחד שנראה לי ממש נחמד וחתיך והתכתבנו קצת וכל הזמן תהיתי איך זה שבחור שנראה טוב כמוהו נמצא באתר הכרויות והוא אמר שהוא גם ביישן וסיפרתי לו את כל זה, נראה לי שהוא היה קצת בהלם ומאז לא שמעתי ממנו.
אחרי כמה שבועות קיבלתי ממנו הודעה דרך האתר התעניין מה שלומי ורצה שנדבר במסרים מידיים אבל כל פעם שהתחברתי הוא לא היה מחובר.
העניין הוא שנניח שנפגש או אפילו נדבר בטלפון הוא לא ירצה אותי.
אני לא יפה. אני כל הזמן משווה את עצמי לאחותי היפה או לכל בחורה אחרת ברחוב.
אל תגידו לי תתלבשי יפה ותעשי פן ותתאפרי - כי אני לא אעשה את כל זה. אני לא נוהגת להתאפר, זה לא בשבילי ואני לא לובשת שמלות ובטח לא הולכת עם נעלי עקב. זה לא אני.
אני רק רוצה להכיר מישהו נחמד, בגילי פחות או יותר, שיבין אותי.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות