אני בן 16 וכל בני הנוער שאני מכיר לומדים איתי בבית ספר מכיתה א' ועד היום.
כשהייתי ביסודי ובחטיבה הייתי מאוד חברותי אבל לא השתייכתי לאף "חבורה" ומהר מאוד מצאתי את עצמי בצד.
היום אני מבלה את רוב אחר הצהריים שלי בבית משחק בפלייסטיישן או מנגן לבד ואין לי עם מי לדבר, אני מרגיש מאוד משועמם והמצב עצמו מכעיס אותי, אני לא יודע איך הגעתי למצב הזה ומרגיש שפשוט איבדתי את היכולת להתחבר עם אנשים.
משום שאני מכיר את כל השכבה שלי מאז שהייתי קטן אין לי דרך לעשות עליהם רושם ראשוני חדש או לפתח איתם שיחה.
אני מגיע למצב שבהפסקות כשכולם מדברים עם החברים שלהם אני מנסה לשוחח עם ילדים ופשוט לא מוצא מילים להוציא מהפה.
המצב עוד יותר גרוע עם בנות, אני מרגיש שאני לא אמצא חברה בחיים ושלא כדאי למישהי להיות חברה שלי אז אני מוותר מראש על כל הזדמנות לדבר איתן.
הבעיה העיקרית שממנה אני מפחד היא שבגלל שאני לא מוצא נושאי שיחה אני משקר בשביל שאנשים ירצו להמשיך לדבר איתי, כשיש שתיקה מביכה כשאני מדבר עם אנשים אני פשוט ממציא איזה שקר ומפתח אותו משם בשביל שהשיחה תזרום ואני שונא שזה קורה.
אם למישהו יש עצה בשבילי על איך לשנות את המצב הקיים בבקשה שישתף.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות