אני לא יודעת איך להתחיל, אז פשוט אתחיל.
אני חושבת שאני סובלת מחרדה חברתית, אני מרגישה כל יום אחריי בית הספר מאוד עייפה, גם נפשית וגם פיזית. כל דבר רגיל לוקח לי זמן לחשוב עליו, אפילו לאכול מול אנשים או סתם להתכתב בפלאפון כשיש מאחוריי מישהו. אני נמנעת מכל דבר. לפניי כמה זמן שתיי ילדות בכיתה שלי בקשו ממני לעזור להן להקריא משהו ובסוף השתכנעתי כי לא היה לי נעים. ברגע שעמדתי מול הכיתה התחלתי לרעוד ולהתנשף, ולא יכולתי להוציא מילה, והמורה בקשה ממני לשבת. אני לא יודעת איך להתמודד עם זה. אני מסתדרת מבחינה חברתית כי כולם באמת נורא נחמדים, אבל אני לא מסוגלת להכיר אנשים באמת, ובאופן כללי לא מצאתי אף אחד שאני מצליחה לדבר איתו כמו אל חבר/ה. עברתי לעיר אחרת והחברות שלי לא ממש בקשר איתי, והחברה הכי טובה שלי עברה לאמריקה. לפעמים אני כלכך מקנאה בילדים שיש להם כלכך הרבה ביטחון והם מתנהגים כמו שילדים מתנהגים, ולא חושבים הרבה כלכך. אני כן מסתדרת וההורים שלי יודעים ואני מאמינה שאני לא במצב הנורא ביותר בעולם. אני פשוט רציתי להוציא או לשמוע עצות ממישהו שיותר מבין מזה ממני...
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות