תפסיק להתמרמר, יש דברים יותר גדולים
לאבא שלי יש 3 אחיות. המשפחות שלהן תמיד נפגשות לפחות כל שבת שנייה, נפגשים גם עם סבתא שלי הרבה יותר מאיתנו (למרות שסבתא גרה במרחק של 10 דקות נסיעה מאיתנו) והמשפחה הגרעינית שלנו אף פעם לא נכללים במפגשים. לכולם יש בתים גדולים והם תמיד מארחים, אנחנו אף פעם לא מארחים. תמיד כשהם נפגשים או משהו אנחנו לא חלק. וזה תמיד היה ככה, מאז שאני זוכר את עצמי. בפעמים הנדירות שבאמת היינו נפגשים *כולנו* אני ואחי תמיד הרגשנו כמו הכבשה השחורה. כל המשפחה ביחד, כל הבני דודים, מדברים, מספרים על דברים שקרו ואנחנו פשוט לא חלק מזה. אתה רואה כמה המשפחה משחקת תפקיד כל כך גדול בחייהם וכמה היא משמעותית, ואצלנו זה ממש לא ככה. הם תמיד נפגשים בבית של סבתא, בבית של אחד מהם, יוצאים לאכול ואנחנו אף פעם לא איתם. איך להתעודד? זה מאז ומתמיד היה ככה, מאז שאני זוכר את עצמי היינו ״נפרדים״ ו״שונים״
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025