אף פעם לא חשבתי שאני אכתוב פה, אבל הנה.
אני בן 26, רק השנה תהיה לי כנראה בגרות מלאה אחרי שהשלמתי מקצוע אחד(מחכה לציון).
כרגע עושה קורס פסיכומטרי, בלי מטרה ברורה. חשבתי שאני אוכל ללכת ללמוד מדעי המחשב או משהו בעתיד כדי שאולי ייצא משהו מהאפס שאני. רציתי לראות איך אני מתמודד עם המתמטיקה אחרי שבתיכון הייתי 3 יחידות, ו.. הפתעה(או שלא) - אני מתקשה. חוץ מהקושי בהתמודדות עם השאלות בכמותית גם מאוד קשה לי לשבת לאורך זמן על זה ואני כל הזמן מחפש לברוח מללמוד ומרגיש מרוקן מאנרגיה באופן כללי. אני נזכר איך הייתי ככה בתיכון וזה מחזיר אותי לתקופה הדי אפלה הזאת. אני כל כך מאוכזב מעצמי כי חשבתי שאני אהיה יותר מגובש בגיל הזה ללימודים והקשיים שגיליתי פשוט הורידו אותי למטה.
אני לא מצליח לדמיין את עצמי בעוד 10 שנים, וזה מפחיד אותי לחשוב שאני אעסוק בעבודה חסרת משמעות שאני לא אוהב עד גיל מבוגר רק כי אני לא חכם מספיק.
חוץ מזה אני לבד, החברים הקרובים המעטים שיש לי כבר לומדים כל אחד מחוץ לעיר והפכתי להיות די מבודד גם בגלל הפסיכומטרי וגם בגלל המרחק שנוצר בנינו.
זוגיות קיימת אצלי רק בפנטזיה, במציאות זה רחוק ממני שנות אור. ובמקרה או לא במקרה אף פעם לא הייתה לי באמת חברה, רק דברים קצרים מאוד וחולפים. האמת שאני מרגיש שאין לי מה להציע, אני לא גאון או איש שיחה מרתק, אני רזה מידי ואין לי עדיין רישיון אחרי שנכשלתי 4 טסטים, בנוסף לזה אני גר עם ההורים בחדר קטן עם מיטת יחיד. מי תיקח חבילה שבורה כזאת ?
בזבזתי יותר מידי זמן אחרי הצבא.
שנתיים אבטחה בטיולים ואז טיול להודו לחצי שנה, ומה שמצאתי שם בעצמי העציב אותי, כי הבנתי שאני לא כזה מדהים, ולא כזה מעניין כמו אנשים אחרים, היו מקרים שטיילתי עם אנשים תקופה ואז הרגשתי דחוי. גיליתי שאנשים לא אוהבים ששותקים לידם יותר מידי.
אני לא בטוח כל כך מה אני רוצה לשאול, אני מניח שחיפשתי מקום לפרוק.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות